הפיתוי ושברו

לפני כמה חודשים הגיעה אלי לקוחה חדשה. בטלפון היא סיפרה שהיא עובדת כשכירה והיא רוצה להפוך את לימודי המקצוע שלה לפרנסה. לזה קוראים "אימון עסקי", וכיוון שאני בתחום – קבענו את הפגישה הראשונה.

לחדר נכנסה אישה בשנות ה 60 לחייה שעברה כבר אי אלו דברים.

אחרי מילות הנימוס הראשונות שאלתי אותה במה היא רוצה לעסוק. היא סיפרה בהתלהבות שהיא למדה בשנה האחרונה קורס מרתק ועכשיו, אחרי שהיא קיבלה תעודה, היא רוצה להתפרנס מזה.

"מה למדת?" שאלתי

"אימון אישי, אבחון דרך תמצית תה ושיטת איקס" (בכוונה השמטתי את השמות האמיתיים)

"וואו", התרשמתי. "איפה למדת?"

כידוע, אני בתחום האימון והטיפול למעלה מעשר שנים, מכירה אותו כמעט ישר והפוך, מקפידה להתעדכן כל הזמן בשיטות החדשות ובחלקן גם מתנסה בעצמי (כן, אני הולכת לטפל בעצמי!), לומדת כל הזמן וערנית מאד לשינויים בענף. כיוון שכך, אני גם מכירה הרבה מבתי הספר בתחום ואת ההבדלים ביניהם.

ברגע שהיא אמרה שהיא למדה כמה שיטות בפחות משנה – ידעתי שמדובר באחיזת עיניים ורמאות לשמה. וכשהיא אמרה לי את שם המכללה בו היא למדה, הבנתי שאני בבעיה.

כלומר, היא בבעיה שהיא עוד לא יודעת עליה, וכיוון שכך – אני במצב לא נעים כרגע.

כדי לא לקבל החלטה בלי לשמוע את כל הפרטים התחלתי לברר:

"כמה זמן לימודים?"

"חצי שנה"

"האם עברת בעצמך תהליך אימון/טיפול בשיטת איקס?"

"לא. למדתי לטפל באחרים. אני לא צריכה טיפול"

חנקתי את מה שהיה לי להגיד באותו הרגע

"מה מסגרת הסטאז' שעשית?"

"מה זה סטאז'?" היא שאלה

"סטאז' זה התנסות על אנשים שיודעים שאת מתלמדת ומאפשרים לך לעזור להם. הם מרוויחים טיפול/אימון/אבחון במחיר מוזל או ללא עלות ואת מרוויחה התנסות ששווה כל הון שבעולם, עם הדרכה צמודה של איש/אשת מקצוע מהתחום" עניתי, וקשה לומר שבסבלנות.

"אה, בטח. היה לנו סטאז'!" היא אמרה בשמחה

"ספרי לי עליו" ביקשתי

"בסוף הקורס היו כמה שיעורים שבהם התנסינו אחת על השניה, את יודעת… אבחון בתמציות תה ושאלות של אימון…"

לקחתי אוויר, התפללתי בליבי לאלוקים שישים בפי את המילים הנכונות ובאופן הכי ברור אמרתי:

"את באת אלי כי ביקשת שאני אעזור לך להתפרנס מהמקצוע שלמדת. ציינת שבאת אלי כדי שאעזור לך להיות מוכרת ומבוקשת ולמתג אותך כמומחית בשוק, שזה לגיטימי לחלוטין. המקצוע בו את רוצה להיות מומחית הוא בעצם שילוב של 3 מקצועות שכל אחד מהם דורש שנת לימודים ארוכה והמון המון המון התנסות. שיטת איקס דורשת שנתיים של לימודים כדי לטפל במקרים האמיתיים.

וגם האימון וגם שיטת איקס דורשים שתעברי בעצמך תהליך כזה כדי להבין מה יעברו הלקוחות שלך, ובנוסף, בכל השיטות חייבים להתנסות על אנשים מבחוץ, לא אלו מהקורס! ולקבל הדרכה צמודה שתעזור לך לראות אלו מיומנויות כבר רכשת ואלו עדיין דורשים שיפור.

רק מי שעוברת קורס מקצועי לפי כל הכללים יכולה להיות אשת מקצוע שמקבלת אנשים בתשלום" (והאמת? גם בחינם).

ראיתי את העיניים שלה מתעגלות.

"כמו שאת יודעת, באימון המאמנת חייבת להיות כנה עם המתאמנת שלה ולאפשר שיח פתוח גם כשמדובר בעניינים פחות נחמדים. אלו חלק מכללי האתיקה של המקצוע. כיוון שכך ולמרות אי הנעימות הגדולה שאני חווה עכשיו, אני מחוייבת גם להיות כנה איתך וגם לפעול בהלימה עם הערכים שלי, שאחד מהם היא מקצועיות.

לכן, לצערי. אני נאלצת להגיד לך שאני לא אוכל לאמן אותך. אני יודעת שזה יהיה מעשה לא הגון ולא אתי לגרום לאנשים לחשוב שיש לך את הכלים המקצועיים ואת ההסמכה הדרושה לעזור להם כשבפועל למדת קורס חביב, מרתק ומעשיר אך ללא הידע, הכלים והנסיון הנדרשים כדי לעבוד עם אחרים".

שתקתי. הזעתי בכל הגוף. זה היה אחד מהרגעים הלא נעימים שקרו לי בעבודה עם לקוחות. בכל זאת מדובר באישה שגדולה ממני באי אלו שנים (למרות שהיום מישהי אמרה לי בטלפון שלפי הטקסטים שלי זה נראה כאילו אני כבר בת 50), ששמה את הונה האחרון על קורס שהיה בשבילה התקוה האחרונה להתפרנס יותר בכבוד.

במחי כמה משפטים החרבתי את חלומה. אלו רגעים שהייתי שמחה שלא להיות בהם.

היו כמה דקות של שקט. הסתכלתי לה בעיניים. גם שלה וגם שלי היו מצועפות. "אני מצטערת ממש. אני מבינה שלא ידעת את כל זה לפני שהתחלת ללמוד ואף אחד לא אמר לך את האמת וגם לא הייתה לך אפשרות לדעת אותה" אמרתי לה והסתכלתי לה בעיניים.

"כן" היא אמרה ולקחה טישו מהחבילה שמונחת קבע על השולחן שלי. "אמרו לי שאני ארוויח 3 מקצועות בזמן קצר. כל כך שמחתי שאוכל לפתוח נתיב חדש. אולי בכל זאת…"

המשכנו לדבר עוד זמן רב. היא רצתה להבין מה היא פספסה וגם לשכנע אותי לעבוד איתה בכל זאת. הסברתי לה שאסור לי לעזור לה להיות כתובת שנתפסת בציבור כ"אשת מקצוע", כי לפנות למישהי שמגדירה את עצמה "אשת מקצוע" כשבפועל מי שהכשיר אותה הוא מורה פרטי, מוכשר ומקצועי ככל שיהיה, שהגה רעיון מבריק ושילב כמה שיטות ביחד אבל פעל ממקום לא מקצועי, לא הגון ולא כנה, זה לא פחות מפשע. זו רמאות ממש. ובעיקר, אלו שלא יתקדמו בזכות ה"טיפול" הזה יגידו שכל המטפלות לא מבינות כלום ושאסור ללכת אליהן יותר. ומלבד הנזק התדמיתי למקצועות אלו – זה בעיקר נזק לאותה אישה שלא תלך יותר לקבל עזרה כי היא איבדה אמון.

 

היא הבינה.

היה לה קשה מאד.

גם לי.

חשבנו ביחד איך בכל זאת היא יכולה לעשות משהו שיעזור לה להתקדם בלי שתאבד את הידע שכבר רכשה ולא מצאנו כי לא היה לה יותר כסף להשקיע בעוד קורס מקצועי, ובוודאי לא שנת לימודים אינטנסיבית, כמו שנדרש מקורס רציני.

איחלתי לה את כל הטוב שבעולם ונפרדנו.

 

 

השבוע נזכרתי בסיפור הזה כשהודעתי לתלמידות שלי שמסיימות עוד מעט את שנת הלימודים המשותפת שלנו את דרישות הסטאז'.

חלק מהן רטנו על כך שאלו דרישות "מוגזמות", שיש מקומות שבהם זה הרבה יותר פשוט, שהן רוצות תעודה מחר, ואם אפשר – כבר אתמול. ו"למה אי אפשר להקל קצת?"

ואז סיפרתי להן על האפשרויות שיש בחוץ, כמו האפשרות ללמוד 3 מקצועות מורכבים ועמוקים בחצי שנה.

כמו גם ללמוד קורס במשך שנה ולקבל אחרי כמה שעות סטאז' בלבד תעודה של "מומחית" או "מוסמכת".

ואז נהיה שקט.

אף אחת לא רוצה לגלות שהיא שילמה וטרחה והשקיעה מדמה ומזמנה ומחשיפתה למישהי שהיא לא מקצועית.

אף אחת לא רוצה להיות זו שתגלה שעבדו עליה, גם אם לא קראו לזה כך.

גם לא תלמידותיי.

 

וכן, אני לוקחת סיכון שיהיו מי שלא יאהבו את הפוסט הזה ויטענו שאני פוגעת בהם.

אני מוכנה שלא יאהבו אותי, שיכעסו עלי, שיגידו שהגזמתי, בשביל לחסוך כאב לאחרים, לעזור לכל מי שרוצה באמת עזרה לוודא שהיא פונה לכתובת מקצועית ולהזכיר לכל מי שרוצה לקצר את הדרך – שכדי להיות הכי טובה בתחום שלך – את חייבת להשקיע את המקסימום שלך, גם זמן, גם כסף, גם אנרגיות. אין קיצורי דרך בלימוד תחום שדורש הבנה של נפש האדם.

ושכדי לקבל אשת מקצוע טובה, צריך לשלם יותר.

וזה לא אומר שמה שיקר הוא בהכרח טוב יותר או מקצועי יותר. ממש לא!

זה כן אומר שמישהו צריך להגיד את האמת ולהפסיק את השרלטנות הזו.

 

ובעוד אני כותבת את הפוסט הזה בעלי נכנס הביתה ומספר לי שהוא ראה מודעה ברחוב שבה מזמינים את ציבור הגברים לקורס ייעוץ זוגי למשך 12 מפגשים, שמועבר על ידי אחד הבכירים בתחום, שבסופו הם יקבלו תעודה של יועץ זוגי.

ניסיתי לדון לכף זכות. אולי הוא לא קרא טוב. "בטח היה כתוב שזו סדנה ולא קורס" ניסיתי להציל את עצמי מלחשוב רע על אותה דמות מוכרת.

"היה כתוב תעודת יועץ זוגי בסוף הקורס!" הוא אמר.

כן, זה אמיתי.

לצערי.

 

אם מציעים לך משהו קל מידי, קצר מידי, זול מידי, שכולל כמה דברים שאת יודעת שלרוב הם באים בנפרד (כמו שילוב של כמה שיטות טיפול/אימון) בקורס אחד – תברחי, אלא אם סתם בא לך ללמוד בשביל הכיף.

כי חצי הריון – זה תינוק פגוע (לרוב). זה תוצאה לא רצויה מלכתחילה, שהעובדה שהדרך קוצרה גורמת לדרך חדשה מסובכת וארוכה פי כמה וכמה.

חצי דרישות מקצועיות (ואפילו פחות) – זה תעודה ביד ומיד, או כמעט מיד, אבל פגיעה בלקוחות שדורשת אחר כך דרך לא פשוטה כדי לשקם אותם.

והחמור מכל, זה אישה שלא מבינה את גודל האחריות שהיא לוקחת בתפקיד הזה ואת מידת הסכנה כלפי הלקוחות שלה.

 

 

הפוסט הזה לא מיועד לגרום לך לפקפק בכל מי שאומרת שהיא מאמנת/מטפלת/יועצת או בכל קורס שמוצע. ממש לא!!! היא רק מזכירה לך לבחון כל הצעה/אפשרות ולבקש תשובות.

כי גם את לא רוצה לעבור ניתוח אצל רופא שלמד באופן פרטי במשך חצי שנה במקום ללמוד 7 שנים ארוכות במוסד מוכר ללימודי רפואה.

 

אז של מי הבעיה?

כמובן של בתי הספר, מכללות, מורים ומנחים ו"אנשי מקצוע" שמוכנים למכור את נפשם, ערכיהם ושמם רק בשביל עוד קורס שייפתח. איתם אין לי הרבה מה לעשות.

אבל הבעיה היא גם של הציבור שמחפש את הזול והמהיר, שמעדיף ללמוד אצל מישהו שמבטיח הרים וגבעות בלי שידלקו הנורות האדומות. ואם את לא מבינה בזה – לכי תשאלי מי שכן מבין.

כי אם היה מדובר בניתוח מציל חיים – לא היית מתפשרת אלא מחפשת את ההכי טוב, או לפחות בודקת בכמה בתי חולים. אז למה כשמדובר בלימודים שחייהם של אחרים קשורים בהם – חלק מהציבור מרשה לעצמו לחפף?

אפשר ללמוד תכשיטנות, ציור, מחול ואפייה בכל מקום שתירצי, מקסימום… יצא לך תכשיט לא משהו, בצק לא אפוי, ריקוד לא מושלם או ציור לא ברור.

אבל אם תגידי ללקוחה דברים שאת לא מבינה בהם, תאבחני אותה כשאסור לך ותייעצי לה מה שנראה לך – לזה אין תקנה.

 

וכמו שאני נוהגת להגיד תמיד: "איש מקצוע טוב הוא איש מקצוע שיודע גם במה הוא לא טוב".

 

והלוואי ובמילים אלו לא אנזק ולא אזיק ושלא תיהיה מכשלה תחת ידי.

 

איתך, בלי קיצורי דרך!

דבור רובינשטיין (וקשטוק)

 

לפרטים על קורס הכשרת מאמנות בהנחייתי לחצי כאן

יום פתוח