מסע השינוי - בלוג אישי

מי שעוד לא מעודכנת, אז פורים מאחורינו, מה שאומר שפסח לפנינו. כמו כל דבר, גם למילה "פסח" יש קונוטציות שונות, וכל אחד ואחת חווה את התקופה הזו אחרת. הציר נע...

פוסט פורים שמח. או שלא. מסתבר, שהדברים שכתבתי בערב פורים, על כך שיום הפורים הוא יום מורכב עבורי, ולא רק עבורי, מכל כך הרבה סיבות, נגעו בעוד המון נשים שמרגישות...

לפני כשבועיים, ברגע של ספונטניות, הזמנתי את העוקבות שלי ברשת החברתית שאני חברה פעילה בה לפגישת זום ובה כל אחת תוכל לשאול אותי מה שהיא רוצה ובאיזה נושא שהיא רוצה,...

עוד שבוע נחגוג כולנו את החג הכי שמח בשנה, חג שכל ילד וילדה מחכים לו בכליון עיניים. אני בוחרת להביא כאן זווית נוספת, אחרת, לחג הזה. לפני כשבועיים, הבת שלי,...

היום ר"ח אדר ב' בדיוק כך שלא נכון שאתעלם ממנו. בעז"ה אתייחס אל החודש הזה ואל חג הפורים בפוסטים הבאים. היום אני מבקשת לנצל הזדמנות מעניינת ולכתוב בנושא אחר, שגם...

הם הגיעו לאבחון זוגי. אבחון זוגי אומר, ששני בני הזוג מגיעים, כל אחד נכנס לאבחון לבד, ואחרי שאני יושבת עם כל אחד בנפרד, אני מזמנת את שניהם ביחד ומציגה להם...

ב"ה שזכיתי, והמשפחה שלי גדלה בשנים האחרונות. גם הילדים גדלו והצורך שלהם במקום גדול יותר לחפצים, לבגדים, לדברים האישיים שלהם – גדל, והיה צורך דחוף להוסיף ארון רציני, להוציא ריהוט...

בשבת התארחנו, הילדים ואני, אצל אחיינית שלי, בת גילי. בלילה, כשכולם כבר נרדמו, ישבנו לפטפט. כמו תמיד, יש לנו שיחות של בירור פנימי והעמקה (וגם צחוקים, לא לדאוג) ועלו שם...

את הפוסט הזה כתבתי ושלחתי לקהילת הנשים שאני מדוורת אליה ב 2015, לפני 8 שנים! אבל אני חושבת שתוכנו ראוי ונכון להיזכר כל שנה מחדש, ולא רק בימי ספירת העומר,...

יש לי טראומה מתפירת בגדים. לא, לא טראומה. טראומות. ברבים. מאז שהייתי קטנה, נאלצתי לתפור בגדים. לכו אחורה, 30 שנה פלוס. לא היה את ההיצע שיש היום, בטח לא קניות...

בכלל רציתי לכתוב פוסט אחר, אבל ככה זה לפעמים, כשאני מתיישבת על המחשב. פתאום נכתב משהו אחר, ואני נותנת לאלוקים להוביל אותי למילים הנכונות. היום אני רוצה לשתף אתכן בחוויה...

את הפוסט הזה סיימתי לכתוב בשעה 3:30 בלילה של מוצ"ש, אבל תקלה במערכת הדיוור לא איפשרה לי לשלוח אותו. מוזמנת להכין קפה, או תה, או מילקשייק, או מה שאת אוהבת,...

בשבועיים האחרונים כתבתי על מערכות יחסים פוגעניות והרחבתי על שתי אפשרויות מהן, ואת השלישית התכוונתי לשלוח עכשיו לתזכורת, הנה הפיסקה אותה אני רוצה להמשיך משבוע שעבר: כיוון שהנושא של "אלימות"...

את ציפי, שם בדוי, פגשתי בקליניקה. כשהיא תיאמה איתי את הפגישה, היא הזדהתה בשם אחר כשהיא מציינת שזה לא שמה האמיתי. "כשאגיע, תביני למה", היא אמרה. היא גם לא פירטה...

בזמן שהיא דיברה, לא היה לי ספק לגבי האבחנה שלה. צורת הדיבור, האופן הסיפורי והדרמטי של התוכן, קצב וטון הדיבור, והתופעות שהזכירה תוך כדי שהיא מתארת יום בחייה, לא השאירו...

זה אולי אחד הפוסטים הכי חשובים שאי פעם תקראי. ולא סליחה בכלל על הדרמטיות. זה הטיוטה של הפוסט הרביעי שאני כותבת הערב, ומקווה שהוא כנראה גם האחרון. (בכל זאת, עכשיו...

יש לי לקוחה שבאה על רקע של חרדה חברתית. האמת, שיש לי כמה לקוחות כאלו כרגע, אבל אני רוצה לספר על אחת מהן. בפגישת האבחון היה נראה שמדובר בחרדה מהשנים...

זו שוב אני, הנודניקית. זו שכותבת מידי פעם לזכור את האלמנות, הגרושות, הרווקות (ואת האלמנים, הגרושים, הרווקים). נו, אלו, שמסתובבים בתוכנו אבל הם חלק מהנוף הרגיל. עד שלא הגעתי למקום...