fbpx

נופלת וקמה

פעם פעם הייתי סתם צינית לגבי החיים.

היום אני עדיין צינית, אבל לא סתם. אני פשוט פוגשת את החיים, לא רק שלי, ויודעת שאף אחד ואף אחת לא חי כאן בלה לה לנד.

אף אחד! ואף אחת!

כן, גם לא ההיא שאת חושבת שהחיים שלה דבש.

למה אני כותבת את כל זה?

כי אני רוצה להזכיר שכולנו מתמודדות, וכולנו נופלות.

וכמעט כולנו קמות.

(יש מי שלא. הן מיעוט, אבל כל אחת מהן היא אבדן של חיים, אבל לא על זה הפוסט הזה).

גם מי שחושבת שהיא לא קמה, היא כן.

תסתכלי עלייך, ותראי, שלמרות מה שאת מתמודדת, את ממשיכה את החיים.

 

בשבועות האחרונים אני מרגישה שאני בשלב ה"קמה".

השלב של לפני הגירושין ריסק אותי לגמרי. לא ידעתי איך אקום ומתי. היה לי ברור שאקום בשביל ילדיי, אך לא הייתי פנויה להתעסק ביום שאחרי.

הייתי עסוקה בלחיות את הרגע ולעבור עוד שעה של שבר.

הליך הגירושין ברובו היה מורכב וכואב, וכזה שעורר בי רגשות קשים מאד והעיר זכרונות שקיוויתי לשכוח לעולם. הגט פתח לי דלת חדשה לעולם. יותר משיש לזה משמעות מעשית מבחינתי כרגע, יש לגט משמעות רגשית ונפשית של ממש.

הייתי צריכה עוד כמה חודשים כדי להחזיר לעצמי את עצמי שאבדה בשנים האחרונות, ולגלות את החלקים שאף פעם לא נתתי לעצמי לגלות בתוכי.

והנה אני, עם 2 רגליים על הקרקע שסוף סוף יציבה וחזקה תחתיי, וכל מה שביקשתי מיום הולדתי זה קרקע. לכבוד גיל 40 וקצת אני זוכה להרגיש אותה לראשונה.

חוזרת לבחון כל תחום בחיי ולהגדיל את שביעות הרצון שלי ממנו.

נושאים שעזבתי כי לא יכולתי לקדם אותם, כמו נושאים מסוימים בחינוך ילדיי, חזרו להיות במרכז חיי (ועל כך, מתישהו, בפוסט נפרד). כך גם היכולת שלי להתחיל אימוני כושר, דבר שלא יכולתי להתפנות אליו שנים רבות ועוד.

ב"ה, ותודה להקב"ה שמלווה אותי במסע שלי קרוב קרוב.

וגם בעסק: אחרי תקופת הקפאה של הרבה תהליכים, אני מפשירה אותם בזה אחר זה, בעזרתה של חוי, המזכירה החדשה שנכנסה לעסק ומסתערת על כל מה שהיא יכולה להוריד ממני.
אחד מהם היה להעלות שלב ולהפיץ את התכנים שלי בפלטפורמות נוספות שמצריכות ידע שלא היה לי (ועדיין חסר, אבל לומדת, לאט לאט).

בעז"ה, החל ממוצ"ש הבא אהיה פעילה גם בסטטוסים בוואטסאפ של המרכז (במספר הנייד של המרכז) ובאינסטגרם.

יעלו תכנים מרתקים מבחינה מקצועית, מהחומר הנלמד בהכשרה המקצועית ללימודי אימון, טיפים, נקודות למחשבה, מאחורי הקלעים של הפעילות שלי וכמובן שיתופים גם ברמה האישית כמו שאני אוהבת.

כל הנ"ל דרש רכישה של ציוד מקצועי מותאם והכנת סרטונים שעד כה נמנעתי מלפרסם.

מוזמנות להצטרף לסטטוס כאן: .https://tinyurl.com/3yu7b4se

החסומות מוזמנות לשלוח הודעה עם המספר שלהן למספר של המרכז: 052-7144914 וחוי תכניס אותן.

כל מי שיש לה אינסטגרם, מוזמנת להצטרף כאן:

https://instagram.com/switchcenterplus?igshid=Mzc0YWU1OWY=

בשבוע הקרוב חוי תצרף את כולן לאנשי קשר ובעז"ה במוצ"ש הבא נצא לדרך.

אחרי שנרשמתן מוזמנות לכתוב לי לאלו תכנים אתן מצפות, חוץ ממה שאני בעצמי מכינה לכן.

איתך, גם כשאת נופלת וגם כשאת קמה

דבורי רובינשטיין (וקשטוק)

מומחית ליצירת שינויים, לטובה

מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי

 

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נאלמתי

מספר שבועות שלא כתבתי את הפוסט השבועי שלי, ושברתי מסורת של כמה שנים בהם אני

תיהיו שרוליק

אני קובעת עם טובי באיזו שעה נפגש בתחנת האוטובוס של קו 402, מירושלים לבני ברק.

להאלם בלי להעלם

הפוסט הזה הוא המשך לפוסט אחר שכתבתי לפני מספר שבועות תחת הכותרת: "איזו הזדמנות ניצלתי

לא שונאת. קשה לי

כותבת אליך בזמן שחג פורים מתחיל אצלינו בירושלים, עיר הקודש. אני גרה ברחוב ראשי, מרכזי

אלימות נגד נשים

הפוסט הזה קצת חריג ביחס לרוב הפוסטים שלי, והגיע זמנו להיכתב. למרות שמחר נתחיל לחגוג

לא ברחת – הצלת!

לפני כשבועיים, ברגע של ספונטניות, הזמנתי את העוקבות שלי ברשת החברתית שאני חברה פעילה בה

כשהאדמה רועדת

יש פוסטים שאני כותבת והידיים שלי רועדות, הלב דופק והמח שואל שוב: לשלוח? לא לשלוח?

מפתח אל הלב

את האמת, תכננתי לכתוב משהו אחר השבוע, אלא שאחרי התגובות שקיבלתי על פרסום הפוסט הזה

דילוג לתוכן