fbpx

נופלת וקמה

פעם פעם הייתי סתם צינית לגבי החיים.

היום אני עדיין צינית, אבל לא סתם. אני פשוט פוגשת את החיים, לא רק שלי, ויודעת שאף אחד ואף אחת לא חי כאן בלה לה לנד.

אף אחד! ואף אחת!

כן, גם לא ההיא שאת חושבת שהחיים שלה דבש.

למה אני כותבת את כל זה?

כי אני רוצה להזכיר שכולנו מתמודדות, וכולנו נופלות.

וכמעט כולנו קמות.

(יש מי שלא. הן מיעוט, אבל כל אחת מהן היא אבדן של חיים, אבל לא על זה הפוסט הזה).

גם מי שחושבת שהיא לא קמה, היא כן.

תסתכלי עלייך, ותראי, שלמרות מה שאת מתמודדת, את ממשיכה את החיים.

 

בשבועות האחרונים אני מרגישה שאני בשלב ה"קמה".

השלב של לפני הגירושין ריסק אותי לגמרי. לא ידעתי איך אקום ומתי. היה לי ברור שאקום בשביל ילדיי, אך לא הייתי פנויה להתעסק ביום שאחרי.

הייתי עסוקה בלחיות את הרגע ולעבור עוד שעה של שבר.

הליך הגירושין ברובו היה מורכב וכואב, וכזה שעורר בי רגשות קשים מאד והעיר זכרונות שקיוויתי לשכוח לעולם. הגט פתח לי דלת חדשה לעולם. יותר משיש לזה משמעות מעשית מבחינתי כרגע, יש לגט משמעות רגשית ונפשית של ממש.

הייתי צריכה עוד כמה חודשים כדי להחזיר לעצמי את עצמי שאבדה בשנים האחרונות, ולגלות את החלקים שאף פעם לא נתתי לעצמי לגלות בתוכי.

והנה אני, עם 2 רגליים על הקרקע שסוף סוף יציבה וחזקה תחתיי, וכל מה שביקשתי מיום הולדתי זה קרקע. לכבוד גיל 40 וקצת אני זוכה להרגיש אותה לראשונה.

חוזרת לבחון כל תחום בחיי ולהגדיל את שביעות הרצון שלי ממנו.

נושאים שעזבתי כי לא יכולתי לקדם אותם, כמו נושאים מסוימים בחינוך ילדיי, חזרו להיות במרכז חיי (ועל כך, מתישהו, בפוסט נפרד). כך גם היכולת שלי להתחיל אימוני כושר, דבר שלא יכולתי להתפנות אליו שנים רבות ועוד.

ב"ה, ותודה להקב"ה שמלווה אותי במסע שלי קרוב קרוב.

וגם בעסק: אחרי תקופת הקפאה של הרבה תהליכים, אני מפשירה אותם בזה אחר זה, בעזרתה של חוי, המזכירה החדשה שנכנסה לעסק ומסתערת על כל מה שהיא יכולה להוריד ממני.
אחד מהם היה להעלות שלב ולהפיץ את התכנים שלי בפלטפורמות נוספות שמצריכות ידע שלא היה לי (ועדיין חסר, אבל לומדת, לאט לאט).

בעז"ה, החל ממוצ"ש הבא אהיה פעילה גם בסטטוסים בוואטסאפ של המרכז (במספר הנייד של המרכז) ובאינסטגרם.

יעלו תכנים מרתקים מבחינה מקצועית, מהחומר הנלמד בהכשרה המקצועית ללימודי אימון, טיפים, נקודות למחשבה, מאחורי הקלעים של הפעילות שלי וכמובן שיתופים גם ברמה האישית כמו שאני אוהבת.

כל הנ"ל דרש רכישה של ציוד מקצועי מותאם והכנת סרטונים שעד כה נמנעתי מלפרסם.

מוזמנות להצטרף לסטטוס כאן: .https://tinyurl.com/3yu7b4se

החסומות מוזמנות לשלוח הודעה עם המספר שלהן למספר של המרכז: 052-7144914 וחוי תכניס אותן.

כל מי שיש לה אינסטגרם, מוזמנת להצטרף כאן:

https://instagram.com/switchcenterplus?igshid=Mzc0YWU1OWY=

בשבוע הקרוב חוי תצרף את כולן לאנשי קשר ובעז"ה במוצ"ש הבא נצא לדרך.

אחרי שנרשמתן מוזמנות לכתוב לי לאלו תכנים אתן מצפות, חוץ ממה שאני בעצמי מכינה לכן.

איתך, גם כשאת נופלת וגם כשאת קמה

דבורי רובינשטיין (וקשטוק)

מומחית ליצירת שינויים, לטובה

מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי

 

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פשוטה

הפוסט הזה נכתב בחודש אלול תשע"ט את הפוסט הזה אני כותבת כבר כמעט חודשיים. כותבת,

להרגיש מה שאני צריכה

לפני פחות מחודש, בשיחה שגרתית, כשאני מעדכנת את אחת מאחיותיי בהתפתחויות האחרונות של כמה עניינים

לא בא לי

כבר כמעט אחת בלילה, מוצ"ש, ואני מתיישבת לכתוב את הפוסט השבועי. רגע, זה לא שרק

קנאה, על שום מה?

על מה אנחנו מקנאים ולמה? האם זה באמת היא, הוא, הכסף שלהם? הבית? הילדים המחונכים?

איזה בעסה של יום!!!

התחלתי את היום הזה עקום. לא ישנתי כל הלילה כי לא הצלחתי להירדם הילדים התנהגו

סימן משמים

השבוע קרו לי כמה דברים מעניינים, וכולם שווים פוסט. אתמקד הפעם באחד מהם. אתחיל מהחלק

איך זה יכול להיות?

מאז הפוסט עם ההודעה שלי על הגירושים אני מקבלת הרבה מאד תגובות. חלקם הגדול תומך,

יום האישה…

היום ר"ח אדר ב' בדיוק כך שלא נכון שאתעלם ממנו. בעז"ה אתייחס אל החודש הזה

מזל טוב לי

ביום שישי הקרוב אציין 41 שנים על האדמה הזאת. ויום למחרת, בשבת, שנה לקבלת הגט.

דילוג לתוכן