שיגרה חדשה. הרצאה חדשה.
| לפני הכל רוצה לבשר על הרצאה חדשה שלי, "להתמודד במקום להתמוטט", שאעביר בוובינר בעוד שבוע וחצי.
אם את חסומה, כל הפרטים בקובץ המצורף ולינקים לרישום בסוף המייל.
החגים מאחורינו. החורף לפנינו ו"אחרי החגים" כבר כאן. כשחשבתי על מה אני רוצה לכתוב היום, היו לי אלף רעיונות: לכתוב על המושג "בראשית" והתחלה חדשה. על דחיינות וכל מה שדחינו ל"אחרי החגים". על שיגרה, היתרונות והחסרונות. ועל התכנית החדשה שלי שיוצאת לדרך. כל אחד מהנושאים האלו ראוי לסדרת פוסטים. לא אחד. וכולם חשובים.
אכתוב בקצרה כמה מילים: שיגרה שיגרה היא עוגן חשוב בחיינו. בשבת האחרונה התפרסמה כתבה בנושא במוסף "בתוך המשפחה" של עיתון משפחה, ואני מראויינת בה בדיוק בעניין זה. מקווה להשיג את הכתבה ולצרף אותה לדיוור הבא שלי.
"אחרי החגים" המושג "אחרי החגים" טומן בחובו הרבה מאד אפשרויות: התחלה, התחדשות, מחוייבות חדשות, מטלות, משימות, "צריך", שיגרה, שעמום, אנרגיה טובה, מטרה חדשה, התמדה, עקביות, לו"ז מסודר… לא יודעת מה עושה לך המושג הזה, אני כן מזמינה אותך לבחור משהו אחד, רק אחד, שחשוב לך להכניס לחיים שלך, כזה שישפר אותם משמעותית: חוג פילאטיס/יוגה/זומבה, שעור קבוע בנושא שמדבר אלייך, קורס חדש, ארוחה אחת מסודרת ביום, להיכנס לישון שעה אחת קודם, לקבוע ביומן ערב אחד שאת נוסעת לבקר את ההורים המתבגרים / יושבת לשיחה עם המתבגרת שלך, בדיקות תקופתיות (ביקורת שיניים, שיננית, בדיקות דם מקיפות, ממוגרפיה… כל אחת ומה שהיא צריכה)… לא משנה מה, תבחרי משהו אחד ופשוט תעשי אותו.
ועכשיו לתכנית הדשה שלי, אבל לפני כן, כמה מילים עם העם שלנו: מאז יציאת חג שמחת תורה, בין החזרת הבית לשפיותו, ריקון המקרר מהאוכל של החגים, טיפול בהררי כביסות של "אחרי החגים", הכנת רשימות של כל מה שצריך לחורף הקרוב, ושלל משימות שמביא איתו החורף והשיגרה, אני צופה בסרטונים שעולים ברשת של החטופים שחזרו. משפטים שהם אומרים, רגעים שהם מוכנים לשתף, ראיונות בתקשורת של הורי החטופים… ואני מתפעמת! איזה עם יש לנו! חשבנו שזה דור של סמארטפונים, של נערים שגדלו להיות שטחיים, עסוקים בהנאות החיים, חסרי עמוד שידרה ותוכן, רחוקים מהמסורת, אבל השבים מהשבי מגלים דור שלא היה כמותו! אנשים עם חוסן פנימי, עם חיבור עמוק לעם, למסורת, עם יכולות מופלאות של תושיה, אומץ ואמונה, חדורי תקווה. אני לא שבעה מלראות ולשמוע את מה שהם עברו ובעיקר, מה החזיק אותם בשבי. קצת לפני פרוץ הקורונה אל חיינו התחלתי לחקור את מושג "החוסן" ולא ידעתי כמה נזדקק לידע הזה כעם, ומאז אני עוקבת בסקרנות אחרי אנשים שעברו אירועים טראומתיים ושרדו, ולצערי, פרצה אל חיינו מלחמה נוראית עם אבדות כל כך גדולות שמספקת לי חומר רב על הכח והיכולת של בני האדם להתמודד עם הדברים הקשים ביותר, קשים כל כך, שאפילו אין מידע ומחקר עליהם כי עוד לא נראו כאלו בהיסטוריה, והתיעוד מגוף ראשון של החטופים ומשפחותיהם נותן לי ולכל הצופים כל כך הרבה השראה וגאווה – על אנשים נדירים שהם חלק מהעם שלנו ורק בזכות המלחמה גילינו אותם: החטופים, שחלקם הגדול יכלו להציל את עצמם אך בחרו להציל אחרים עד שנתפסו בידי החמאס, בני משפחותיהם שהתמודדו עם חוסר אונים ופחד אימים, הורים שכולים שהפכו את אובדנם למגדלור לאחרים, חיילים שנפלו ולא ידענו על גדלותם, אזרחים שעזבו הכל ויצאו להיאבק על החזרת החטופים…
זה לא שאין עוד מה לשפר בעם שלנו. יש, והרבה. יש עדיין מחלוקות בתוכנו. יש רגשות לא פשוטים כלפי חלקים בעם: ימנים, שמאלנים, חרדים, דתיים, חילונים… כן גיוס – לא גיוס. יש מחנות של קפלניסטים ו"רק לא ביבי" לצד "צו 9" ודומיהם. לא. לא הכל מושלם. יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות כעם. ועדיין, מגיע לכולנו רגע לנשום את התקופה הזו בה אנחנו יכולים לחייך שוב, לחזור לשיגרה כשכל החטופים החיים בבית, מתחילים שיקום, וגם מתחילים לשתף אותנו במה שיהפוך לחלק מההיסטוריה של עם ישראל ושל מדינת ישראל.
אנחנו עם למוד קשיים וסבל, ויחד עם זה, עם שלמרות הכל נשאר איתן וחזק, קיים ונוכח, מתפתח, והופך אור גדול בעולם. אומות חזקות מאיתנו נכחדו ונעלמו. ואנחנו כאן. לא רק במישור הלאומי. גם במישור הפרטי, אנשים עוברים סבל רב ובכל זאת קמים על הרגליים וממשיכים הלאה. חלקם לא רק קמים על הרגליים אלא מצליחים להקים מיזמים ופרוייקטים מעוררי השראה למרות הכאב האישי והסבל הרב. מה הסוד? מה מאפשר לאנשים להתמודד נכון? בכלל, איך מתמודדים נכון? ומה מבדיל בין אלו שמתמודדים וקמים לאלו שמתמודדים ומתמוטטים? בשבועות האחרונים הכנתי הרצאה חדשה בנושא, אותה אעביר במסגרת וובינר חינמי לחלוטין. ההרשמה חובה. מס' המקומות מוגבל. תוכלי לבחור את המועד שהכי נח לך: יום רביעי | ז' חשון, 29.10.25 | בשעה 20:30 יום ראשון | י"א חשון, 2.11.25 | בשעה 20:30 משעה 20:30 ועד 22:00 בזום. מהבית. בלי מצלמות ובלי מיקרופון, כך שאת יכולה לבוא כמו שאת. אם את חסומה, כל הפרטים בקובץ המצורף. לנוחיותך, יש 2 וובינרים. בחרי את התאריך שהכי נח לך. הרישום מתבצע בלינקים הבאים: אם את חסומה ואת רוצה להירשם לוובינר ביום רביעי ז' חשוון, 29.10 לחצי כאן אם את חסומה ואת רוצה להירשם לוובינר ביום ראשון י"א חשוון, 02.11 לחצי כאן
שימי לב למס' הודעות:
אם עוד לא נרשמת, נצלי את ההזדמנות האחרונה: הכנס שמיועד לנשים מהמגזר הכללי הרשמי כאן הכנס שמיועד לנשים מהמגזר החרדי הירשמי כאן אם את גולשת עם אינטרנט חסום, מצ"ב קובץ עם כל הפרטים של הכנס הדיגיטלי החרדי ואת יכולה להירשם אם את חסומה לחצי כאן
מאחלת לך, לי, ולכל עם ישראל: שיגרה טובה, שקטה ושמחה וחורף בריא, מלא בשפע מכל סוג שהוא
איתך, גם אחרי החגים |
|
| דבורי רובינשטיין |
מה את חושבת על הפוסט הזה?
איך זה שאת מסכימה להמשיך לסבול?
השבוע התקשרה אישה אחת למרכז (נקרא לה, לצורך הדוגמא: שרה) שרצתה להפנות אישה אחרת, שלדעתה,
להאיר את חג האור
מחר אי"ה מתחיל חג החנוכה, החג הכי שמח והכי עצוב, באותה נשימה. שמח למי ששמח
גם לשמנות יש חלומות שטחיים
יש לי טראומה מתפירת בגדים. לא, לא טראומה. טראומות. ברבים. מאז שהייתי קטנה, נאלצתי לתפור
להיפרד ביחד
שבוע עבר מאז יצאתי עם ההודעה שאני בהליכי גירושים. קיבלתי מאות! מיילים, הודעות, טלפונים, שביקשו
כלים וכח לזמן מלחמה
לא יודעת אפילו איך נכון להתחיל את הפוסט היום, כשמדינת ישראל נלחמת על חייה. לא
זכור את אשר עשה לך עמלק – טיפים להתמודדות בזמן מלחמה
לפני הכל: טכניקות מהירות מאד להפחתת מתח, חרדה, לחץ וסטרס בתוך שניות להתמודדות בשעת חירום
תחילת שנה, מידות גדולות
ביום שלישי הקרוב, בשעה טובה ומוצלחת, בנות בתי הספר היסודי והגנים של המגזר החרדי חוזרות
שנה מתקנת
איזה חג עברנו! איזו תקופה! "תקופת החגים" מאופיינת בהרבה מאד סימנים ייחודיים, והיא לא דומה
הוי דן את כל האדם
"הוי דן את כל האדם לכף זכות" – המשנה המוכרת לכולנו, (אבות פרק א') נאמרה,
משאת נפש – פודקאסט בנושא שינוי וחוסן
יש מעט מאד אנשים שאני יכולה להגיד עליהם שבזכותם אני מי שאני. אנשים שפגשו אותי
מועדים לשיגרה
החגים כבר מאחורינו והפוסט הזה אמור היה להישלח מיד בצאתם, אבל בעידן הקורונה, כשהכל משתבש,
מה קורה לזוגיות כשרק אחד מבני הזוג מטפל בעצמו?
לפני כשנה וחצי כתבתי פוסט ארוך מדוע הפסקתי להאמין בטיפול זוגי. (ניתן לקרוא את הפוסט
איך אפשר להספיק יותר בפחות?
השבת, זו הייתה השבת הראשונה אחרי שמדינת ישראל זזה כולה משעון קיץ לשעון חורף, וזה
אבא שלי
ימי השבעה עברו. כולנו חזרנו באופן כזה או אחר לשיגרה. שיגרה חדשה. שיגרה שאין בה
אחרי החגים שמח
בתקופה שהתלבטתי מאד אם להתגרש או לא, למרות שהיה ברור שזה הצעד הנכון, הדבר היחיד
קבלת האחר – סיסמה או מציאות?
הכיתה הייתה בתפוסה מלאה. נשאר מקום אחד ריק. עמדתי מול כיתה חדשה והתחלתי רשמית להנחות