בחיים יש גם וגם

השבוע האחרון היה מלא בדברים טובים ובהתקדמויות משמעותיות.

כל יום אמרתי רשימת תודות ארוכה מאד בטקס היומי שלי, כשאני עולה למיטה בשעת לילה מאוחרת.

היה שבוע שחלקו היה סוער מאד מבחינת מזג האוויר (ולא רק), מה שגרם לי לזכור להודות על זה שיש לי בית להיות בו ללא דליפות או הצפות.

מזגנים שפיזרו חום נעים.

פוך מחמם.

כוסות קפה למכביר.

מים חמים בלחיצת כפתור.

ילדות שישנות בשלווה למרות הברקים והרעמים בחוץ.

מעילים חדשים, אטומים למים, מגפיים טובות, מטריות חצי עקומות.

כן, אנחנו עשירים בחום גם כשבחוץ קר וזועף.

הוספתי ואמרתי תודה לה':

על כמה מקרים מורכבים מאד בקליניקה שחלקם ב"ה הסתיימו בטוב, אחרי תקופה ארוכה.

ומקרה אחד (שסיפרתי לכם לא מזמן) שמתפתח בצורה מרתקת והקשרים נפרמים לאט לאט.

ועל הסכם שחתמתי בנושא משמעותי מאד.

ועל הסכם שכמעט נחתם מול גוף מסוים, ושמאד התלבטתי לגביו כי הוא מאד לא רווחי למרות שיש לו יתרונות אחרים, ומסיבות שלא תלויות בי הוא נפל. הודיתי לה' שהחליט בשבילי.

ועל ראיון ברדיו קול חי בנושא שאני ממש אוהבת (כישלון והצלחה).

ועל צילומים לתכנית לנשים שבקרוב תצא לעולם, שמאפשרת לי להשפיע בגדול.

ועל הצעה מעניינת שקיבלתי בתחום שלי, שאולי תצא לפועל ואולי לא, אבל עצם העובדה שפנו אלי – שימחה אותי מאד.

ועל ילדה אחת שלי שעשתה לי ערימות של נחת כשסגרה תקופה של המון המון מבחנים בציונים משעממים ממש, כולם מעל 95. ואפילו שאני מקבלת בברכה ובאהבה ובשמחה גם ציונים פחות טובים, היא פשוט לא איפשרה לי להראות לה שאהבתי לא תלוה בציונים.

וילדה אחת, בכיתה א', שמתקדמת בצורה מדהימה עם הקריאה, וזה לא מובן מאליו בכלל בכלל בכלל כי היא התקשתה מאד בגן וחששתי מאד.

ועם כל הנחת והטוב של השבוע, הודיתי לה' על נסיון לא פשוט מול אחת הבנות.

בשבועיים האחרונים עברתי צער נוראי בקשר אליה, ואם יש דרגות של צער ואובדן אז הוא הבא בתור אחרי אובדן ילד ומחלה איומה לילד שאת אוהבת. לא פחות.

השבוע גיליתי עוד דברים שלא ידעתי להכיל מרוב הלם וכאב.

לא מפרטת כרגע או בכלל, רק אומרת שיש דברים שאף אחד לא מכין אותך אליהם, ועם כל היצירתיות והדמיון שלי לא שיערתי שאעמוד בנסיון כזה, בטח לא כשהילדה שלי בגיל הזה.

בחרתי להתמודד עם העניין שדורש שינוי מערכתי של ממש בכך שעירבתי את מי שנכון היה לערב, כולל אנשי מקצוע רלוונטיים וגורמים שקשורים לעניין, ותפילות במליונים, ושיחה עם הילדים האחרים על מה שרלוונטי לגביהם.

וככה, חווה בכל יום גם וגם: נחת וצער, שמחה וכאב, הודיה ו… הודיה.

עושה את ההכי טוב שאני יכולה בכל רגע נתון ועוד קצת.

מסכימה להקשיב, ללמוד, לגלות שטעיתי ולתקן, לשפר ולהתקדם כל הזמן, במה שאני עוד לא יודעת וגם במה שאני כן יודעת.

ובעיקר, לא לעצור.

במקום אחד הכאב הוא עד העצמות, אבל אסור לי לאפשר לו לעצור את שאר התחומים בחיי.

מעולם לא נתתי לכאב או תקיעות או צער או קושי בנושא אחד או בכמה נושאים לעצור את החיים שלי ואני כאן כדי להזכיר לך שגם לך אין זכות לעצור את הטוב שמחכה לך בגלל קושי כזה או אחר.

נכון, קשה לך. כואב. מאד.

יחד עם זה, אלו לא כל החיים. יש עוד כל כך הרבה מעבר.

דווקא כשאנחנו מתמודדות עם מורכבות כזו או אחרת – חשוב עוד יותר להמשיך ולהתניע את הדבר הזה שנקרא חיים.

כי לשקוע הכי קל.

ואין לך את הפריבילגיה הזו.

איתך, גם ב"גם" השמח וגם ב"גם" הכואב

ובעיקר, בתנועה קדימה!