לא שונאת. קשה לי

כותבת אליך בזמן שחג פורים מתחיל אצלינו בירושלים, עיר הקודש.
אני גרה ברחוב ראשי, מרכזי מאד, לכלל האוכלוסיות בעיר המגוונת שלי. גם החלונות הכפולים בבית לא מצליחים לאטום את הרעש שנכנס פנימה, של מוזיקה, של המונים שגודשים את הרחובות ומכוניות שמנסות לפלס את דרכן בהמולה.
רק מתפללת שהילדים לא יתעוררו בלילה הרועש הזה.

השבת הייתי בלי הילדים. הם היו אצל אבא שלהם, וזכיתי לשבת של שקט, שאיפשר לי להתפנות לכל מה שאני רוצה.
בחרתי להקדיש את רוב השבת הזו, של פורים המשולש, לתפילה.
זכיתי לסיים את ספר התהילים ולהתפלל יותר מהרגיל.
ותוך כדי חשבתי על זה שאני חייבת את המילים הבאות לקוראות שלי, גם אם אצל חלקן פורים כבר עבר.

בכל שנה אני מזכירה שיש מי שמאד לא מחבבת את חג הפורים, ואני בתוכן.
למה זה כ"כ חשוב לי? כדי לתת להן לגיטימציה להרגיש מה שהן מרגישות, גם אם זה לא ממש מקובל. במיוחד בחג שבו הכל מוקצן וחריג: הלבוש, הווליום, האוכל, האווירה. הכלל וואו, גרנדיוזי ונראה כשמח. (נראה, כי לא תמיד זה באמת מרגיש שמח).
לעיתים אני משתמשת גם במילה "שונאת/שונאות" שהיא פחות מתאימה לחיבור למילה כמו "פורים", כי בכל זאת, פורים הוא חג קדוש, גם אם לפעמים קשה לזכור זאת, בוודאי בתוך המולת החג.
ולכן אני מבקשת בפוסט הזה להתייחס לאמירה שלי, להסביר אותה, וגם להתנצל עליה:

ענייני החג הטכניים
חג הפורים הוא חג מורכב מאד, ולמשפחות עם ילדים קטנים, בעיקר, הוא גם חג עמוס ומתיש. לא רק החג עצמו, אלא כל ההכנות לפניו.
החל ממחשבה על התחפושת, כולל עבור משפחות שלא משקיעות במחשבה ובנייה/הפקה של תחפושת אלא רוכשות, כמוני, את התחפושת הראשונה שהן פוגשות (כל עוד זה בהסכמת הילד/ה התורן/ית בליווי מילות שכנוע כדי לסמן וי על המשימה ולדעת שלפחות על זה אפשר לסמן וי).
המשך במחשבה על כל המתנות ומשלוחי המנות לצוותים של הילדים (צוות ברבים. בדקתי באקדמיה ללשון), בגנים, בבתי הספר, בתלמודי התורה, בישיבות, בתיכונים, בסמינרים.
ואם יש כלה או חתן בבית – אז למחותנים, ב"ה.
לא לכולן זה בא בקלות. וגם אלו שהרעיון או הביצוע קלים להן – עדיין יש המון עבודה סביב.

חג יקר מאד!
ומה עם העלות הכלכלית?
גם עבור משפחות שמצמצמות ככל האפשר, קונות במכירות החסד, אולי אפילו מקבלות חלק מהמוצרים בחינם – עדיין מדובר בחג עם עלויות גבוהות מאד: משלוחי המנות של ההורים לשכנים, למשפחה המורחבת ולכל מי שהם צריכים ורוצים.
משלוחי המנות של הילדים.
עלויות של המתנות או המעטפות עם הכסף, למי שנוהגים לצ'פר את הצוות החינוכי של הילדים.
מדובר באלפים!
עשיתי חשבון שדסי שלי, שלומדת בגן שפה, שזה גן עם יותר אנשי צוות מגן רגיל, מוקפת ב 14 אנשי צוות שמלווים אותה יום יום!!!
הנה פירוט: 2 גננות מרכזיות, סייעת שהיא גם הגננת בצהרון, ב"ה 2 מהן ילדו אז יש 2 מחליפות.
מלבדן: מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, מטפלת רגשית, גננת וסייעת בגן השילוב, 2 מלווים בהסעות בבוקר, 2 מלווים בצהריים.
14 אנשי צוות. את חלקם אני מצ'פרת רק בשוקולד טוב, ואת השאר בקת (הרבה) יותר.
עוד דוגמא:
הבן שלי, שלומד במתיבתא, מוקף באנשי צוות, כשכולם מודעים למורכבות המשפחתית ומסייעים, כל אחד, בדרכו.
כמה מהם באופן אישי ומיוחד, כולל בשעות שמעבר למתיבתא.
איך אפשר לא לצ'פר אותם?
השנה אפילו ויתרתי על יין. אמרתי לבן שלי שאני מעדיפה לתת כסף במקום יין. אם הוא אוהב יינות – שיקנה מה שהוא אוהב, כי להביא יין זול ממש זה לא מתאים ויקר יותר – יפחית מהכסף שאני יכולה לתת.
אין לך מושג כמה כסף עלה לי ההשקעה הזו עבור הצוות של הבן שלי!
ואני אמא "רק" (תודה על כל אחד ואחת!) ל – 4 ילדים!
מה עם אלו שיש להם 8? 10? 12? 16 ילדים?
ומה עם משפחות שבהם יש ילדים מורכבים שיש להם לא מעט אנשי צוות (כמו חינוך מיוחד)?
אפשר גם לתת רק חבילת שוקולד טובה (10 ₪ מינימום של המינימום לחבילת שוקולד שהיא לא פושטית) והנה, הגענו למאות שקלים בשניה.
תגידי שאפשר לא לתת כלום.
בטח שאפשר. זכותך לגמרי. לא חייבת בכלל.
זו עוד מורכבות של החג.
ויש עוד:

משפחולוגיה
אז אצל מי אתם אוכלים את הסעודה? בצד "שלו" או בצד "שלה"?
ואם צד אחד גר בבני ברק והשני באשדוד, ואין לכם רכב, ואי אפשר להספיק את שניהם? אז למי תיסעו?
ואם לא תיסעו לצד שלו, מה המחיר שאת תשלמי?
ואם לא תיסעו לצד שלה, מה המחיר שהוא ישלם?

הזווית הרגשית-נפשית
הרבה הרחבתי בפוסטים שלי במהלך השנים אז רק אניח כאן, שחג הפורים נושא עמו זכרונות לא פשוטים בעבור רבים מאד:
קשיים חברתיים, קשיים משפחתיים, התפתחות של חרדה מתחפושות, שיכורים או רעשים של קפצונים ועוד.

קשיים מיוחדים
ילדי (ואנשי) החינוך המיוחד שמתקשים לשאת רעש גדול, המולה, ובוודאי לבוש מסורבל כמו תחפושות, מתקשים מאד עם חג הפורים שמאופיין ברעש רב, עומס גדול ברחובות ובבתים, ומגוון סוגי לבוש ואביזרים לא נוחים כלל.
הקושי לשאת ולווסת את ההצפה גורמת להתפרצויות זעם, התקפי חרדה והימנעות.
על מי זה נופל? על ההורים, כמובן.
אם יש לך ילד מיוחד – את יודעת על מה אני מדברת. ואם לא – טוב שכך.

פורים ככיפורים
ובתוך כל זה – יש את הלחץ להספיק להתייחס לחג הקדוש, להיעמד לתפילת שחרית או מנחה, להספיק כמה פרקי תהילים, לזכור לבקש כי "כל הפושט יד – נותנים לו".
לבקש שהכל יתהפך לטובה.
שנזכה לצאת לגאולה.
שלא נצטרך להתחפש אף פעם אלא להיות מי שאנחנו.
להתחבר לשמחה.
חסר על מה?

זו שנה ראשונה שהצלחתי להתפנות כל כולי לתפילה, וזה בזכות העובדה שהילדים אצל אבא שלהם, ועדיין, ב"ה, רוב המשפחות הן שלמות (לפחות למראית עין) ואין ילדים שהולכים לאבא כדי שתוכלי להתרווח על הספה ולהתרכז בסידור.
ומחר, יום ראשון, כשתתחיל הרכבת של משלוחי המנות אלינו ומאיתנו, והילדים ייכנסו וייצאו, ושיכורים יעלו בבנין, לא יודעת כמה אוכל להתפנות כדי להחזיק סידור, ובעיקר, להתרכז בתפילה.

מכל הסיבות שציינתי, ויש עוד, אפשר להבין למה יש כל כך הרבה יהודים שמאד לא אוהבים את החג הזה.
יחד עם זה, אני מקבלת על עצמי להפסיק לחבר את המילה "שונאת" למילה "פורים".
אפשר להגיד "לא מחבבת/לא מתחברת/לא אוהבת/קשה לי" ועוד.

ואני כאן כדי להגיד שאני מבינה אותך שקשה לך, שאת לא מחוברת, שיש לך כל כך הרבה 'מניעות', כמו שנוהגים להגיד בברסלב, שמונעים ממך להתחבר למהות של החג, למשמעות, לקדושה.
מותר לך.
את רק בנאדם.
ואת רק רוצה להיות בסדר עם הילדים, והמשפחה, והשכנים, והחברות.
ורק רוצה שהתחפושת של האמצעית לא תתפרק באמצע, כי אם זה יקרה, היא תעשה תשעה באב לכולם.
ושהגדול יחזור מבושם חלקית ולא יאבד ברחובות כשהוא מבושם כולו.
ושהקטנה לא תחזור בוכה כמו כל שנה מהבהלה של הקוף שהיא ראתה.
ושהעוגה לא תתהפך לבחורצ'יק ששלחת לסבתא.
ושהדגים לא יישרפו בתנור כמו שנה אחת, שרצת לדלת לפני שהיא תיסגר על האצבע של הקטן התורן, ורק החזרת משלוח מנות, ורק אמרת מילה טובה לשכנה שהתחפשה כל כך יפה ושכחת… עד שהכל נשרף.

את רק רוצה שהיום הזה יעבור בטוב, בשמחה, בשלום.
זה כל מה שאת רוצה.

מאחלת לך,
שהכל יעבור בשלום ובטוב
ובשמחה
ושתצליחי למלמל בין לבין איזו תפילה קטנה
כדי לזכור שפורים זה לא רק חג של לחץ ודאגה
והמון טירחה
אלא גם זמן להיות
בת של אבא

פורים שמח, יקרה!

איתך, בפורים ובכיפורים