מתנה מיוחדת לתקופה מורכבת – כלים להפחתת סטרס וחרדה!

אני כותבת אליך בתקופה הזו כל כך הרבה, בראש שלי.

לא מצליחה לשבת ולכתוב.

עסוקה עם הילדים בבית, ולא מצליחה להביא את עצמי לעשות משהו משמעותי, מלבד המתנה שאכתוב עליה עוד מעט.

וזה מתסכל אותי מאד.

הרי יכולתי לכתוב על טראומה, ועל מה קורה לגוף שלנו, וכלים להתמודדות, ולעשות לעצמי יופי של שיווק בתקופה כזו.

אבל לא מצליחה.

כלומר, יכולה להצליח אבל יהיו לזה מחירים, כמו, למשל, לצעוק הרבה על הילדים, כי מה לעשות שהם 'מפריעים'.

אז שחררתי.

סדרי העדיפויות שלי ברורים.

קודם הילדים

אחר כך הבית

אחר כך כל השאר.

ויש דברים או תקופות שאי אפשר גם וגם וצריך לוותר על משהו או על הרבה משואים.

לכן, עושה מה שאני חייבת

וגם קצת מעבר

ושומרת על הכוחות בשביל להחזיק את הילדים שלי בטוב בתקופה מאד קשה.

 

בכנות, אני שמחה. מרגישה שהמתקפה של ישראל על אירן הייתה צריכה להיעשות כבר מזמן וטוב מאוחר ממאוחר יותר, ולמרות הקשיים שכולנו חווים, כולל אבדות בגוף, אי אפשר היה לחכות שכולנו נושמד, שזה היה עניין של זמן, כך להערכתי הבורה.

ולכן, המשמעות מאחורי התקופה הקשה הזו נותנת לי כח להתמודד טוב יותר.

הרבה יותר, למשל, מתקופת הקורונה, שאז לא הייתה משמעות עמוקה למצוקה של כולנו, אלא איזה נגיף חסר צורה ובלתי נראה שהשבית עולם שלם.

פה יש מטרה ותכלית וסיבה טובה מספיק, וזה רק עניין של זמן.

כן, זו תקופה קשה. ברור. אני לא מקטינה את הקושי של ההתמודדות שלנו.

אבל שתדעי, שכל המחקרים על חוסן מדברים על 2 גורמים משמעותיים ביותר בחיזוק ופיתוח חוסן:

משמעות ומשפחה.

גם מציאת משמעות מאחורי ההתמודדות

וגם קשרים טובים: בזוגיות, עם הילדים, או עם משפחה קרובה או רחוקה (חברים טובים נחשב גם).

אם יש לך אחד מהם – את עשירה.

אם יש לך את שניהם – את מליונרית!

 

אני שבתי במוצ"ש הזה מכמה ימים של חופש, אם אפשר לקרוא לזה ככה, אצל אחיינית שלי בעיר רחוקה.

היא התקשרה להזמין, אמרה שככה 'נשתגע ביחד' והילדים יעבירו את הזמן יותר טוב כשיש עוד ילדים ברקע, ומהרגע להרגע ארזתי אותנו ונסענו.

ולפני שחזרנו, הזמנתי אותה להגיע השבוע אלינו.

ברור שצריך לכך תנאים (שינה, אוכל, מרחב עבור הילדים וכו') ולא לכולם יש, אבל אם יש – תחשבי על זה: להזמין אליך משפחה שיש לה ילדים בגילאים חופפים, וככה, "תשתגעו ביחד".

ביחד הכל קל יותר.

אז יש לי גם משמעות וגם משפחה. מסתבר שאני מליונרית.

 

ועוד כמה מילים:

בטח קיבלת המון מיילים והודעות והאזנת להרצאות עם טיפים להתמודדות בתקופה הזו.

אני רק רוצה לחדד 2 נקודות עיקריות:

מינימום חדשות.

מקסימום שיגרה.

 

מינימום חדשות:

אישית, אני יכולה לשמוע, הכל, לראות הכל, לקרוא הכל. אבל אני בוחרת שלא.

אני לא רואה כלום ולא שומעת כלום כלום כלום כלום. לא ברדיו חילוני, לא חרדי, ולא בקווי הנייעס השמורים או המוגנים או הקהילתיים. כלום.

אני כן קוראת כותרות של חדשות אחת לכמה זמן וזהו.

רמת החרדה שלי היא אפס.

בזמן האזעקות, אל תגלי לאף אחד, אני ממשיכה את חיי כרגיל. אין לי ממ"ד ולא מקלט, וחדר המדרגות שלנו רעוע (הבנין גם ככה מתפורר ומידי פעם נופל איזה קיר מאיזו דירה) ומבחינת הנפש – להישאר בבית ולהמשיך בשיגרה הרבה יותר נכון מלהיכנס לבהלה, לרוץ למדרגות ולפגוש את השכנים המבוהלים שמדברים, איך לא, איפה נפל הטיל האחרון.

אל תעשי מה שכתבתי. אני רק כותבת מה נכון לי.

הילדים שלי חשופים במינימום של המינימום וגם את זה אני מתווכת כרצוני.

("הרגנו לאירנים עוד מפקד בצבא". "עכשיו הודיעו שהרסנו להם עוד מחנה צבאי…" "שמעת את הבום? זה הטיל שלנו שפגע בטיל שלהם ופוצץ אותו כדי שהוא לא יגיע אלינו. איזה טוב ה'!")

הגדול, בן 14.5, מתעדכן בקו חדשות הקהילתי שמותר לשימוש, ויודע שאסור לו לשתף שום דבר בקול, ואם יש משהו שחשוב לו לשתף אותי – הוא יכול להגיד לי בשקט כשאני זזה מהאזור שהבנות נמצאות בו.

יותר חדשות = יותר חרדה ומצוקה.

 

מקסימום שיגרה

איזו שיגרה? את שואלת. הרי אין פה שיגרה!

ובכן, יש חלקים של שיגרה.

יש שעת קימה ושעת השכבה. אצלי השעות הן אותן השעות כמעט.

לא מעירה את הקטנה ב 6:30 כי אין לה הסעה בשעה 7:00 לגן. אבל בשעה 8:30 בבוקר אפשר לגמרי לפתוח עיניים.

ואז: מתלבשים (לא פיג'מה או כותונת עד הצהרים!).

אוכלים משהו קל, כמו לפני המסגרות ביום רגיל.

מתפללים.

מקשיבים לקו של בית הספר או של הגן.

אוכלים ארוחת בוקר רגילה.

יש ארוחת צהריים כמו תמיד.

וערב כמו תמיד.

ואמבטיות.

והשכבה במקסימום של חצי שעה מעבר לרגיל ועם פחות לחץ, כי אין הסעה שחייבים להספיק מחר.

זהו.

לא יודעת איך הייתי נוהגת אם היו לי מתבגרות בבית, באמת שלא, אבל ברור לי שלא הייתי מאפשרת חגיגות בבית עד 2 בלילה.

לא בריא לגוף ולא לנפש.

ולא, אנחנו לא בחופש.

נ.ב. גם בחופש אני מקפידה על מסגרת ברורה, מלבד ימים שחוזרים ממש מאוחר מאיזה טיול או פעילות.

ילדים צריכים שיגרה. זה נותן להם מסגרת, מסגרת נותנת ביטחון ויציבות.

ומה ילדים צריכים עכשיו יותר מזה?

וגם את צריכה: יציבות ושקט.

ואין שקט בלי גבולות של שיגרה.

תחשבי על זה.

 

 

ואחרון חביב:

הכנתי לך מתנה מיוחדת, שהייתה אמורה להיות לפרוייקט שאני מתכננת כבר תקופה ארוכה, וה' רצה וביום חמישי בצהריים, ערב פתיחת המלחמה על אירן, ביקשתי מחברה (תודה, רבקי יקרה!!!) להסריט אותי ככה, מהרגע להרגע, בלי תכנון מוקדם, בלי טקסט כתוב, כדי להביא לך כלים פרקטיים ומידיים להורדת סטרס, מתח וחרדה בתוך שניות, לאו דווקא לזמן מלחמה, אלא לתמיד, כשאת צריכה, ותוך פחות מ 12 שעות פרצה המלחמה!

בעבר הכנתי סרטון כזה עם חלק מהכלים, אבל הפעם הכנתי כמה סרטונים, בכל אחד כלי אחד, כך שתוכלי לצפות שוב בלי לעבור על כככלללל הכלים.

הוספתי גם 2 סרטונים של הבנות שלי (בת 10, ואחת שהסרטתי כשהייתה בת 6), על איך הן מתמודדות עם חרדה. אחת מהן הוסיפה פרשנות אישית מתוקה ומדהימה לאיך היא משתמשת בכלים להורדת חרדה (הייתה תקופה שהיא סבלה מחרדה למשהו מסוים. החרדה הזו, אגב, עברה, בזכות הכלים שתרגלנו ביחד).

הסרטונים קצרים ממש, ויהיו בהמשך עוד כמה.

להורדה, לחצי כאן, בחינם!

 

ואחרון אחרון חביב מאד:

אל תשכחי לראות את הניסים הגלויים שהקב"ה עושה איתנו בימים אלו.

מדינה פצפונת מול מדינת ענק.

מדינה שיש לה יותר אויבים מאוהבים מול מדינה שמאיימת על כל העולם.

מדינת היהודים, עם שיש לו בעיקר שונאים, מול מדינה איסלמית שיש לה מליארדי תומכים איסלמיסטים קיצוניים.

מדינה עם נשק די רגיל מול מדינה עם נשק גרעיני וטילים בליסטיים.

ממש עכבר מול פיל.

תודה, ה'.

 

איתך, גם עכשיו