| שבוע חדש לפנינו. שבוע שיש בו בחירות חמישיות ושבוע שבו נתחיל להגיד בתפילה "ותן טל ומטר לברכה".
הפוסט הפעם הוא לא סיפורי אלא עם כמה עניינים חשובים (עבורי, ומקווה שגם עבורך). כדאי לך לקרוא עד הסוף כי יש בו קישור לראיון חדש ומרתק איתי.
בחירות: מעולם לא כתבתי את דעתי הפוליטית בפוסטים שלי. דעתי לא אמורה להיות רלוונטית כלל. אולם, אני לא זוכרת תקופת בחירות שבה היהדות החרדית התגייסה כל כך כמו מערכת הבחירות הנוכחית, באופן כזה שאדמורי"ם רבים יוצאים מגידרם ומבקשים לפעול בכל הכח כדי להביא עוד אנשים לקלפי, כולל כאלו שמעולם לא יצאו מגידרם. כידוע, המגזר שמצביע בהמוניו, יותר מכל מגזר אחר במדינת ישראל, הוא המגזר החרדי, משום שרובו אמון על נאמנות לגדולי הדור שהולכים בעצמם להצביע בבחירות. אולם הפעם נראה שרבים מהמגזר, כמו בשאר המגזרים, החליטו להישאר בבית, אם מתוך תחושה שלקול שלהם אין משמעות, אם מתוך אדישות, אם מתוך עייפות החומר, אם מתוך אכזבה מפועלם של נציגי הציבור, אם מתוך חוסר סימפטיה לנציג כזה או אחר ועוד. בשישי האחרון פגשתי לקוחה לשעבר ברחוב. היא סיפרה שהפעם היא לא מתכוונת לבחור ושאלה לדעתי. שאלתי מה הסיבה שהיא נמנעת והיא הסבירה שהיא התאכזבה מאד מנציגי הציבור של המגזר החרדי בנושא מסוים שהיא ביקשה את עזרתם. בגלל זה היא לא יוצאת להצביע. שאלתי אותה: אני מבינה שבנושא הזה לא קיבלת מענה ואת מאוכזבת. האם את אישה שומרת תורה ומצוות? כן האם השבת חשובה לך? כן האם קשה לך עליית מחירי החד פעמי ושות'? כן האם את מרגישה בכיס את הפגיעה במעונות? כן אז אם התאכזבת בנושא אחד, את רוצה לגלות שבממשלה הבאה תתאכזבי בעוד נושאים שכבר עכשיו את ניזוקה בגלל שעלו לשלטון אנשים שלא לרוחך? היא שתקה, ואז אמרה שהיא לא חשבה על זה. היא חשבה רק על נושא אחד וזהו. אני שומעת חברות, שכנות ומכרות שמדברות נגד נציג ציבור כזה או אחר, כאילו שהנציגים בממשלה הם בחירה אישית שלנו. ובכן, אנחנו לא מצביעים לנציגים כאלו או אחרים. אנחנו מצביעים לדרך (ל' וד' בסגול), למהות, לגישה. ואנחנו צריכים בממשלה אנשים שישמרו על השבת, ישמרו על צביון יהודי במדינת היהודים, ישמרו על הכשרות, ימנעו כניסת רפורמים בעמדות מפתח שעשויות להשפיע על הדת במדינה (ראו ערך: השר כהנא, אדם רפורמי, כשר הדתות!) ועוד, וזה יכול להתאפשר אך ורק אם נשים את הקול שלנו בקלפי. פעם ראשונה שאני כותבת בענייני פוליטיקה כי אני מרגישה שרבים מאיתנו לא מבינים עד כמה כל קול משפיע ועד כמה כל קול יכול לעשות הבדל בין ממשלה עם ערבים ורפורמים, כשמליונים מהתקציב הולכים לחתולים ולערבים, בזמן שאברכי כולל צריכים לשלם יותר למעונות ולמחיה, לבין ממשלה שפויה שמבינה מה באמת חשוב, ושרואה במגזר שומר התורה והמצוות מגזר שיש להתחשב בו. מזכירה לכולנו: שינוי אמיתי מתחיל מלמטה, לא מלמעלה. בקטן, לא בגדול. כשכל אחד עושה מה שהוא יכול. ולכן, אני פונה אליך, קוראת פוסט זה: זכרי שצביון המדינה תלוי בך, ששמירת הסטטוס קוו בענייני השבת, נישואים, כשרות תלויים בך. שעתיד ילדייך כפשוטו תלוי… בך! אין לנו ארץ אחרת, אין לו דת אחרת, אין לנו דרך אחרת. ולכן אין לנו ברירה מלבד להצביע ברגליים ובידיים ולהזכיר שאנחנו פה כדי להישאר וכדי לוודא שנקבל את כל מה שאנחנו צריכים כדי להמשיך בדרך שלנו. ביום שלישי הקרוב צאי אל הקלפי, בחרי נכון, ולפני שאת שמה את הפתק פשוט תגידי להקב"ה שאת עושה את זה רק כי הדבר חשוב עבור אחיך היהודים. אני אישית, בכל פעם מחדש, גם אם הייתי רוצה להצביע למפלגה אחרת (ואני רוצה להצביע למפלגה אחרת שפועלת מאד בנושא שקרוב לליבי), אני אמונה על דרכו של הרבי שלי, ויחד עם ילדיי אנחנו מכניסים את הפתק של ג' למעטפה ואומרים ביחד: "ועשית ככל אשר יורוך". כך מגדלים ילדים על דבקות ונאמנות לדרך.
ועכשיו לראיון שהבטחתי: לפני מס' ימים התפרסם בערוץ ובאתר הידברות הראיון שלי אצל אפרת ברזל המקסימה במסגרת תוכניתה "פתוח", בו היא מעלה נושאים שהם טאבו, ומראיינת נשים בהתאם לנושא. הפעם היא ראיינה על… נו, ממש קשה לנחש: על התמודדות עם עודף משקל. בראיון התארחה גם אסנת פריד, דיאטנית קלינית. אני מקדימה וכותבת: דעותינו חלוקות לגמרי. בעיניה אני "מקרה קיצוני", אבל מהתגובות הרבות שכבר קיבלתי, ברור שאני ממש לא מקרה נדיר. ואני מקדימה וכותבת את זה כדי שיהיה ברור לכל הצופות שעשויות להרגיש "חריגות" או "מקרה נדיר": אתן לא. נשים שמגיעות למשקל של 3 ספרות, כמוני, הן נשים שדיאטנית היא לא הכתובת שלהן ותפריט תזונה לא יקדם אותן לשום מקום, (מלבד מקרים שהם באמת חריגים). ואם היה לי יותר זמן, הייתי גם אומרת את זה בראיון. עכשיו את מוזמנת לצפות. אפשרות ראשונה שהוכנה במיוחד לחסומות, דרך ג'מבו מייל. שימי לב שניתן לצפות בראיון עד ליום חמישי בבוקר בלבד. לאחר מכן לא תיהיה גישה דרך לינק זה. לחצי כאן תהני!
איתך, עם המון התחלות חדשות |
|
| דבורי רובינשטיין (וקשטוק)
מומחית ליצירת שינויים, לטובה מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי |
בחיים יש גם וגם
השבוע האחרון היה מלא בדברים טובים ובהתקדמויות משמעותיות. כל יום אמרתי רשימת תודות ארוכה מאד
אין לי מקום
מי שעוד לא מעודכנת, אז פורים מאחורינו, מה שאומר שפסח לפנינו. כמו כל דבר, גם
נופלת וקמה
פעם פעם הייתי סתם צינית לגבי החיים. היום אני עדיין צינית, אבל לא סתם. אני
את רק בנאדם!
קודם כל עדכונים על אבא שלי: השבוע שחררנו את אבא ממחלקת קורונה. התחייבנו על בידוד
ואהבת לרעך – כמוך!
בכלל רציתי לכתוב פוסט אחר, אבל ככה זה לפעמים, כשאני מתיישבת על המחשב. פתאום נכתב
יש לי מקום בגן עדן
בשבועיים האחרונים חזרו על עצמם כמה וכמה מקרים בקליניקה שיש להם מכנה משותף אחד, ואני
אבא שלי
ימי השבעה עברו. כולנו חזרנו באופן כזה או אחר לשיגרה. שיגרה חדשה. שיגרה שאין בה
גם לשמנות יש חלומות שטחיים
יש לי טראומה מתפירת בגדים. לא, לא טראומה. טראומות. ברבים. מאז שהייתי קטנה, נאלצתי לתפור
כשהאדמה רועדת
יש פוסטים שאני כותבת והידיים שלי רועדות, הלב דופק והמח שואל שוב: לשלוח? לא לשלוח?
קבלת האחר – סיסמה או מציאות?
הכיתה הייתה בתפוסה מלאה. נשאר מקום אחד ריק. עמדתי מול כיתה חדשה והתחלתי רשמית להנחות
הכנה לחג החירות – ממליצה מאד לקרוא לפני החג!
ערב פסח גם אצלך, כנראה. מקווה שבתוך הלחץ, הנקיון, ההספקים, את מפנה גם זמן לדברים
כלים וכח לזמן מלחמה (חלק שני)
באמצע שבוע שעבר כתבתי את החלק הראשון, ומאז לא הצלחתי להושיב את עצמי ולכתוב את
מועדים לשיגרה
אחרי החגים שמח ומועדים לשיגרה. שבוע שעבר, מוצאי שבת ראשון אחרי פסח, הברזתי לכן ולא
להרגיש מה שאני צריכה
לפני פחות מחודש, בשיחה שגרתית, כשאני מעדכנת את אחת מאחיותיי בהתפתחויות האחרונות של כמה עניינים
להיות המעודדת של עצמך
אחת המיומנויות הכי חשובות של אנשי מקצוע בתחום הטיפול, האימון והייעוץ הוא העידוד. בלי עידוד –
מה שווה טיפת מים?
את הפוסט הזה כתבתי ושלחתי לקהילת הנשים שאני מדוורת אליה ב 2015, לפני 8 שנים!
תגובה אחת
שלום דבורי
אני לא מאמינה שאני מגיבה זה לא מה שאני עושה בדרך כלל אבל אני מאוד נהנית לקרוא את מה שאת כותבת …
היום חברה שלך לי את הראיון עם אפרת ברזל וכ"כ הזדהיתי איתך
ישבת שם וזה מבחינתי היה קשה מאוד
גם אני בעודף משקל וניסיתי דיאטות שונות ומשונות ולא הצלחתי להוריד יותר מידי או להתמיד זה לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע ואני אוכלת בריא ושומרת ולא נראית בהתאם… וכמו שאמרת יש לבן אדם עוד ניסיונות ואי אפשר להתמקד בכל דבר ואסור בשום אופן לשפוט אדם מלא ולא להחליט על האופי שלו וכישרונות לפי הגודל של הגוף…
גם אני גדלתי וגודלת בבית של רזים ואני דווקא לא אוכלת אחרת מהם ה' ברא אותי מליאה ומשמינה מהר והדבר הכי גרוע זה השיפוטיות ובדיקה מה את אוכלת וכמה את מתעמלת…
בקיצור הזדהיתי איתך שם כשישבת וטוב שאמרת שלו לכל אחד דיאטה עוזרת!!!
דרך אגב הייתי קוראת נלהבת של הספר שלך למרות שלא הייתי ילדה שמנה אלא מלאה להורים שלי היה מאוד קשה לקבל את המראה החיצוני שלי וזה משפיע עלי עד היום ! היום אני יועצת חינוכית בבית ספר ואני נלחמת ומשמשת פה לילדים שקשה להם ולא מקבלים אותם כמו שהם כמו שהקב"ה החליט, שיראו לקבל כל אחד באשר הוא אדם ולא לשפוט !
אז כל הכבוד לכל מה שאת עושה ותמשיכי לתת כח לעוד אנשים!!!!