3 דרכים כאסטרטגיה במערכות יחסים

בפרשת השבוע כתוב על יעקב שהתכונן לפגישה עם עשיו ב – 3 דרכים:

תפילה, דורון ומלחמה.

הרבה הרבה לפני שחשבתי על גירושין כעל משהו שאעבור בשנים הקרובות השתמשתי ברעיון הזה עבור לקוחותיי כהיערכות נכונה לקראת עניינים מכריעים שקשורים למערכות יחסים, כשהמשמעותית והמורכבת מכולם: נישואים.

כמי ששינתה באופן מוחלט ומהפכני את צורת החשיבה ואת ההתנהלות בחיים ממלחמה לפתרון בדרכי שלום, היה טבעי לי להציע את האפשרות של דורון, של פיוס, של שיח מכבד, אחרי תפילה, כמובן.

גיליתי שאפשר לפתור קונפליקטים משמעותיים כשמבינים מה כואב לצד השני, כשמוכנים בכלל להקשיב, כשרואים ומקבלים את העובדה שיש צד נוסף.

באופן הזה הצלחתי ליצור מערכות יחסים משמעותיות וטובות הרבה יותר עם הקרובים אליי (ובאותה המידה הבנתי גם מי לא נכון עבורי יותר בחיי).

הבנתי שלהגיד למישהו "אנחנו צריכים לדבר" זה בעצם להגיד: 'אני רוצה לדבר ושאתה תשתוק. ואם אפשר, שגם תאהב את מה שאני אומרת ותסכים איתי' במילים אחרות, להסלים את מה שכבר ממילא גרוע.

הבנתי שאנשים רבים ונלחמים זה בזה כי דורכים להם על הצורך הכי עמוק שלהם, שלרוב הוא אפילו לא מודע. עצם ההבנה הזו היא הדרך לתחילת הפתרון. (את הצורך הזה ניתן לגלות בתהליך טיפול מתאים).

הבנתי שבמלחמות אין מנצחים. גם הצד המנצח איבד חיילים בקרב, ולכן גם הוא הפסיד.

הבנתי שעדיף לפעמים להיות לא צודקת, אבל חכמה. דבר שהוא לא פשוט לי בתור אישה שבאה מבית שאמת וצדק הם נר לרגליו.

הבנתי שלפעמים להפסיד זה בעצם לנצח… את האגו. את היצר הרע.

הבנתי וסייעתי לאלפים לשפר את מערכות היחסים שלהם.

אני יכולה לספר סיפורים מרגשים על מערכות יחסים עכורות שנרפאו, פשוטו כשמשמעו, בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין חברות, בין גיסות, בין כלות לחמות.

רק בשבוע שעבר הגיעה אלי לקוחה (שבוודאי קוראת את השורות האלו ולכן אני לא מפרטת את הסיפור) שנכנסה לקליניקה ואמרה: "זכיתי באמא שלי. זכיתי בי", וזה אחרי שכבר לא האמינה שיש אפשרות שאמא שלה והיא תוכלנה להיות קרובות.

לא הצלחתי לעצור את העיניים שלי שדמעו בקצותיהן מהתרגשות ומשמחה.

זה לא קרה לבד, זה קרה בזכות המוכנות של הלקוחה שלי להבין את הצורך העמוק של אמא שלה, לתת לו מענה וכבוד, ולהסכים לעשות את כל העבודה לבדה, והנה, היא זוכה לקצור את הפירות. ועוד איזה פירות!

והיא לא היחידה, ב"ה.

רק כשכלו כל הדרכים והאפשרויות, עזרתי למי שהייתה צריכה – גם להילחם. לעמוד על שלה באסרטיביות ובביטחון, להגיד את צרכיה ולעמוד עליהם. לעצור כל דרך לא מכבדת או פוגענית. להתנהל בעולם כאישה שיש לה זכות לחיות חיים מיטיבים ולעמוד על קרקע בטוחה.

הבנתי שיש פעמים בהם… צריך להילחם. כן, ככה. לא להילחם פירושו להפקיר את עצמך ואת ילדייך. לוותר על מה שאת ראויה מלכתחילה זו עבירה מוסרית.

לפעמים להילחם זו הדרך היחידה להחזיר אל עצמך את עצמך שאבד אי שם במהלך השנים.

זה לא פוליטיקלי קורקט לכתוב את זה, אבל זו האמת והיא צריכה להיאמר. אז הנה, אמרתי.

גם בבית שלי התנהלתי כפי שאני מאמינה שצריך ונכון להתנהל במשך רוב השנים, ועד לאותו אירוע מכריע שהכריח אותי להתעורר מהאשליה ש"יום יבוא ויהיה שינוי" ממנו לא התאוששתי וממנו הייתה רק דרך אחת כדי לשמור על שפיותי ושפיות ילדיי… פירוק המשפחה.

גם לאחר מכן, כשאני פגועה עד עמקי נשמתי, כועסת בכל נים ונים בגופי ושותתת דם הצעתי דרכי שלום כדי להיפרד באופן מכבד ככל שניתן.

זה לא צלח.

וכשישבנו השבת, ילדיי ואני, סביב השולחן, וכל אחד בתורו אמר את פרשת השבוע בהתאם לגילו, והבת שלי הקטנה הביאה מהגן את דף הקשר בו כתבה הגננת את החומר הנלמד והזכירה גם את הטקטיקה של יעקב לפני המפגש של עשיו, צף הכאב שוב.

(נ.ב. הנהגנו אצלינו בבית "נוהל פרשת שבוע", שזה אומר שבכל סעודת ליל שבת, כל אחד בתורו מספר את פרשת השבוע ומה הוא למד בגן, בבי"ס וכו', ומי שמספר יפה (מי לא?) מקבל ממתק שווה. מאז אין מישהו שלא רוצה לספר!)

אני במלחמה.

לא הספיקו לי 40 שנה במדבר, עכשיו אני נלחמת לא כדי לראות את הארץ הטובה מרחוק אלא כדי לזכות ולהיכנס בשעריה ולמצוא קרקע בטוחה לרגליי ולרגלי ילדיי.

וגם בתוך המלחמה הזו אני מגלה שאפשר לבחור בתפילה, דורון ומלחמה.

כן, יש מלחמה בתוך מלחמה, והלוואי ואצליח להימנע מכך ככל שאוכל.

מבחינתי, הבית שלי חייב להיות מקום מוגן עבור ילדיי שעברו שנה קשה מאד וסוף סוף הם זוכים לשקט ולשלווה. לא אמור להיות להם כל קשר למלחמה שאני נאלצת להילחם גם בשבילם, והבית סטרילי ככל הניתן בכל הקשור למאבק הגירושין.

הם צריכים גם אבא וגם אמא שיהוו מרחב בטוח עבורם. שיהוו משענת ומגן בשבילם.

הם צריכים לדעת שלא משנה מה, בשבילם אבא ואמא יתגייסו ויעבדו כצוות.

כל עוד יש בכלל שאיפה שזה יקרה, אני רוצה לקוות שזה גם יצליח.

לסיכום, למדנו מיעקב 3 דרכים כאסטרטגיה במערכות יחסים.

מהנסיון שלי, לא מדובר בבחירה בדרך אחת, אלא בבחירה בשלושתן לפי הסדר, כאשר הרצון והכוונה למנוע את האפשרות האחרונה, אך חשוב לקחת אותה בחשבון ולהיערך אליה כאל אפשרות לכל דבר, כי הכנה מראש מאפשרת ביטחון ורוגע (ככל שניתן להיות רגועים בעניינים שכאלו).

מאחלת לכולנו שנזכה להצליח בתפילה ובדורון.

איתך, בתפילה

דבורי רובינשטיין (וקשטוק)

מומחית ליצירת שינויים, לטובה

מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי