איך אפשר להספיק יותר בפחות?

השבת, זו הייתה השבת הראשונה אחרי שמדינת ישראל זזה כולה משעון קיץ לשעון חורף, וזה אומר שהשבת נכנסה בירושלים בשעה 4:14 דקות (ובשבת הבאה ב… 4:08 דקות!).
זה גם אומר – להספיק את אותו הדבר (בכל זתא, 2 סעודות שבת, סעודה שלישית) בפחות שעתיים עד שלוש שעות!
וראו איזה קסם: כולנו מכניסות שאת השבת באותה השעה, פחות או יותר (כולל אלו שלא מצליחות ומכניסות קצת מאוחר יותר, עדיין, זה טווח זמן קרוב) ולכולנו יש מה לאכול בשבת, יש בגדי שבת ראויים ללבישה ויש שבת בבית.
איך זה יכול להיות?
ההסבר הפשוט הוא, שכשיש דד-ליין חד משמעי שאי אפשר לעבור אותו – אנחנו יכולים הכל. מה שאומר שהנפש, הגוף, הרוח, המח, והלב – מתגייסים בעבור המטרה שאנחנו חייבים להגיע אליה.
הלכה היא קו ברור מאד והיא מוכיחה שגם דברים שנראים בעיננו בלתי אפשריים הופכים להיות אפשריים כשיש לנו מטרה – לא לעבור על ההלכה! (או, באופן החיובי, לשמור עליה).
וזה לכשעצמו לימוד גדול מאד.
ובאופן הטכני (שדורש גם התגייסות של כלל מערכות הגוף) נדרש תכנון מוקדם ו/או ויתורים על קינוחים שלא קונחו, סלטים שלא סולטו ותוספות שלא הוספו.
מה שאומר, שתכנון מוקדם יותר מאפשר פחות ויתורים על דברים שחשובים לך שיהיו בשבת. זה עדיין אומר שתצטרכי לוותר על דברים אחרים, כמו, לגלול שעות ברשת, לקרוא מיילים מתוקים (אבל לא לוותר על שלי, ברור??? ברור!!!), לקשקש עם אמא/סבתא/דודה/חברה בטלפון בכיף ולנוח קצת פחות.
כן, לכל בחירה יש מחיר. השאלה אם זה מחיר שבחרת מראש או שהוא נכפה עלייך כי ראית שהשעון זז בלי רשותך.
תחשבי על זה.
(אגב, כשאני כותבת את הדברים, מרגיש לי שבא לי להעביר הרצאה בנושא. איזה זום ספונטני. מה אומרות?)

כיוון שידעתי ששישי יהיה קצר, נערכתי בעוד מועד עם רוב הקניות, הכנתי את הסיר שמשמש גם לארוחת הצהריים של שישי וגם כמנה העיקרית והתוספת של סעודת ליל שבת – עוף מתוק עם תפוחי אדמה (מתכון במגזינון שיודפס מחר, מס' 4), ואת מרכיבי הטשולנט מוכנים בסיר במקרר, כך שכל מה שאצטרך בשישי זה לשלוף מהמקרר ולהניח על האש, גם הביצים הקשות היו מוכנות לסלט הביצים, והרוטב לסלט ירקות.
הכנתי את רשימת הקניות של יום שישי, והרגשתי שנערכתי כראוי.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.
מכל מיני סיבות, טובי שלי לא הצליח להירדם. במשך שעות הוא התהפך מצד לצד וגם כדור מלטונין (כדור שינה טבעי) לא עזר. הוא היה אמור לקום בשעה 5 בבוקר כי תוכננה לו ולחבריו מטעם המתיבתא נסיעה לכותל לתפילת שחרית של ראש חודש. בשעה 2:00 בלילה אחותי אמרה שאולי הלחץ שמא הוא לא יתעורר בזמן (למרות שהוא כיוון שעונים מעוררים) מדירה את שנתו. הצעתי לו שאשים גם לי כמה שעונים מעוררים ואעיר אותו בשעה 5:00.
ואכן, הבחורצ'יק נרדם מיד.
נכנסתי למיטה כדי להצליח לישון משהו, אבל לא נרדמתי בעצמי.
ב 5:00 בבוקר הערתי אותו.
חזרתי למיטה.
נרדמתי לזמן מה והתעוררתי ב – 6:30 בבהלה ממקהלת השעונים המעוררים כדי להעיר את דסי ולהספיק את ההסעה.
שיכורה מעייפות ארגנתי אותה, וכשהיא יצאה מהבית לפני 7:00, הערתי את הגדולות.
כשהן יצאו ב 7:40, רציתי מאד לחזור למיטה, אבל אחותי ביקשה שאעיר אותה ב 8:00, ועד שהיא מבקשת משהו…
יצאתי מהבית לסופר.
דקות ספורות אחרי זה אחותי התקשרה ואמרה שהיא כבר התעוררה בעצמה.
אני כבר לא חזרתי למיטה והמשכתי את ההכנות לשבת.
הספקתי להכין עוגת בננות ושוקולד מתוקה ופשוטה, וגם דג חדש שמעולם לא עלה על שולחננו – דג הליבוט, וכיוון שלא ידעתי איזה מתכון הילדים יאהבו – הכנתי 2 מתכונים שונים.
מיותר לציין שלא הספקתי לנוח אבל הבית היה מוכן פיקס שעה לפני שבת!
מזכירה שבמגזינון הראשון כתבתי על הפרוייקט שלקחנו על עצמינו לעילוי נשמת אבא שלי היקר – כל המשפחה מתאמצת להכניס שבת שעה לפני ונכנסת להגרלה על 100 ₪ בכל שבוע. אחותי, שגייסה את כולנו לפרוייקט ועדיין מגייסת בכל חמישי בהודעת תזכורת בקו המשפחתי – הודיעה שגם בחורף הפרוייקט ממשיך, והנה, הוכחתי שאני יכולה!
שעה לפני שבת היינו כולנו לבושות בחלוקי שבת, האוכל על הפלטה, הבית מבריק, אני עם קפה ועוגה על הספה וגם הספקתי תפילת מנחה בנחת, הגדולים קוראים, הקטנות משחקות.
לא יאומן. חלום!
למרות שהכל השתבש ולא ישנתי בלילה וגם לא ביום, הידיעה שיש שעה שבה הכל צריך להיות מוכן – האנרגיות מנותבות אחרת.
אחרי הדלקת נרות עוד ישבתי לדבר עם לאה על הבת מצווה המתוכננת שלה, ולשמוע את הקטנה שלי עם כמה סיפורים עד שקרסתי לשינה עמוקה.
ורעיון מהמם שהמצאתי לכבוד שבתות חורף – בעז"ה בשבוע הבא.

איתך, גם בשעון חורף