fbpx

להתרענן ולהתחדש

ב"ה שזכיתי, והמשפחה שלי גדלה בשנים האחרונות. גם הילדים גדלו והצורך שלהם במקום גדול יותר לחפצים, לבגדים, לדברים האישיים שלהם – גדל, והיה צורך דחוף להוסיף ארון רציני, להוציא ריהוט שבור או לא יעיל ולערוך שינויים קלים אך משמעותיים, שמכל מיני סיבות – לא התאפשרו.

בנוסף, בתהליך הגירושים, כשסוף סוף נשארנו, הילדים ואני, לבד בבית, הרגשתי שמתפנה לי מקום. גם בלב וגם פיזי.

אין דרך לתאר את זה, עד שלא חווים את זה. ואני מאחלת שלא תצטרכי לחוות.

יש משהו בהחלטה (הסופית והמוחלטת) להתגרש שגורם לצורך אמיתי להפריד כוחות. להתרחק. כך שאחד מהצדדים עוזב את הבית בפועל.

זה שלב שיש בו שמחה ועצב, התרגשות ופחד, רווחה וכאב.

גם וגם.

זה לא שמח להתגרש. ממש ממש לא. זה אחד הדברים העצובים ביותר והמטלטלים ביותר, אולם יש מקרים שבהם הגירושים הם הצלה ורווחה, ואז, למרות הכאב, יש גם שמחה, שבכל זאת יש דרך להפסיק את מה שצריך להפסיק.

ואז, כמו ששמעתי מלא מעט נשים פרודות וגרושות לאורך חיי, ופתאום חוויתי בעצמי, יש צורך לעשות דברים שאף פעם לא התאפשר לעשות, ולא משנה מאיזו סיבה.

יש צורך לחוות את העצמאות, להחליט מה ואיך אני רוצה שהבית שלי יראה, יפעל, יהיה.

לא רק בפיזי, אולי אפילו – לא בהכרח פיזי, אבל גם.

יש צורך לעשות שינוי שגם נראה בעיניים. הנה, אני יכולה לבד. הנה, אני מחליטה לבד. הנה, אני סוף סוף עושה מה שאני אוהבת, רוצה, חושבת. לדעה שלי יש מקום.

בתקופה אחרי שהגרוש יצא מהבית, הסתערתי על פינות שלא יכולתי לסבול והיו צריכים פינוי ושינוי.

לאט לאט, עוד פינה ועוד אחת, והרגשתי שמשהו בתוכי מתפנה, משתחרר, מתאפשר.

ופתאום, ברגע אחד, הכל התאפשר. כעת אני אחראית הבלעדית למה שיקרה בבית.

ואני ועיצוב? נאדה. כלום. גורנישט.

אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך השטח שלפניי יכול להיראות אחרי השינוי.

בניגוד גמור לשינויים נפשיים ורגשיים, ששם אני בקלות יכולה לראות את ה"אחרי", בתחום עיצוב הבית – אין לי גרם של דמיון.

עד שבאה הדס.

הדס היא אחיינית שלי, אחת מתוך… בלי עין הרע.

אנחנו גרות קרוב מאד מה שמאפשר לנו "לקפוץ" אחת אל השניה מהרגע להרגע, לפעמים בשביל קפה, לפעמים בשביל לקחת עוגה ("דבורי, אין מי שיאכל אצלי עוגת גבינה חוץ ממני. בואי קחי חצי"), לפעמים בשביל שיחה מלב אל לב.

והיא, כל מה שהיא נוגעת בו נעשה בטוב טעם, מלא שיק.

ב"קפיצות" אליה התחלתי לשים לב לאופן שבו היא עושה דברים.

התחלתי לשאול שאלות, רציתי להבין, כי פתאום אני יכולה! ופתאום אני רוצה! אחרי שנים רבות שלא היה בי שום רצון להשקיע בשום דבר בבית נפתח משהו בתוכי.

הדס מצליחה להפוך את שולחן השבת שלה לעוצר נשימה מכלום: שילוב של מפה מבד פשוט, עם כמה כלים שאפשר למצוא ב 10 ₪, פרח פה ופרח שם – והכל הופך להיות 'וואו'.

היא יודעת לשלב כל דבר עם דברים שאי אפשר בכלל לדמיין איך יכול לצאת מזה משהו, וכשאני רואה את התוצאה אני לא מבינה איך היא חשבה לחבר בין אחד לשני. איזו גאונות עיצובית!

זה משהו שנולדים איתו.

ככה היא עיצבה את הבית שלה, ששופץ. מאפס, בלי שום לימוד מקצועי.

וזה נתן לה את החשק לעשות עם זה משהו.

בשנים האחרונות היא הפכה את היכולת הכל כך טבעית שלה למקצוע, מה שהיה מתבקש כבר מזמן, ואחרי לימודים של עיצוב פנים, ועם הנסיון והידע הקודם שלה, היא התחילה לעשות את מה שהיא יודעת בשביל אחרים.

ובאומנות של ממש, היא הופכת כל חדר, מקטן ולא מזמין, למאיר עיניים ומרחיב לב, כל פינה, מחשוכה ועזובה לפינה מזמינה.

בזכותה למדתי לראות בכלי פשוט שלא הייתי עוצרת לידו, הזדמנות להפוך אותו לאגרטל מהמם.

בזכותה יש לי שולחן שבת שכיף לשבת סביבו, כי שולחנות השבת שלה גרמו לי להבין שגם חסרת-חוש-עיצובי כמוני יכולה לשפר את הקיים ל"וואו".

בזכותה יש לי כניסה מהממת לבית, במינימום השקעה: גם יפה, גם 'פותחת', גם כזו שמסדרת את הבלגן שהיה בו קודם, גם יעילה בשביל הצרכים שלי ושל הילדים.

בזכותה "המחסן" שלנו, שהיה פעם חצי חדר והפך למזבלה, קם ונהיה לחדר אמיתי, עם ארון קיר גדול שעושה סדר בבית.

אפילו לא חשבתי לצלם את ה"לפני" כי בכלל לא הבנתי כמה שונה יהיה ה"אחרי".

ומאז, אני רק תוהה 'איך זה שלא חשבתי על זה קודם???'

בקיצור: שינויים קטנים, השקעה קטנה, ושינוי מהותי בהרגשה וביעילות.

הדס יוצאת עכשיו עם שרות חדש שיכול להתאים להרבה מאד משפחות שלא רוצות להשקיע המון כסף בעיצוב הבית או בשינויים ספציפיים בתוכו, ובכל זאת רוצים לעשות את השינוי בצורה נכונה, מדויקת, שתענה על כל הצרכים והמטרות ויהיה מותאם לתקציב המשפחתי, ואני ביקשתי ממנה את הזכות להפיץ את האפשרות הזו הלאה.

השירות הזה הינו פגישת ייעוץ ממוקדת של כ-3 שעות, בהם היא יושבת עם בעלי הבית, ואחרי שהיא מבררת את הצרכים והיכולות, היא מתאימה להם תוכנית אישית של עיצוב או תכנון חדר, אזור בבית ואפילו פריטי ריהוט, כמו: ארונות, מזנונים, מטבח ועוד, מהחל ועד כלה, כי אם אתם כבר עושים שינוי, לפחות שישרת אתכם במקסימום, במחיר מינימום.

(מצ"ב דוגמאות של עיצובים מדהימים שלה).

דווקא עכשיו, רובינו רוצים להתחדש ולרענן את הבית לחג הפסח. חלקם רוצים לעשות את השינוי בצורה נכונה ומקצועית, מבלי לשלם סכומי כסף גדולים לליווי, וחלקם פשוט לא מבינים בתחום דבר, כך או כך, מומלץ לעשות זאת עם עין מקצועית ומכוונת.

התוכנית שהדס מגישה בהמשך לפגישה, כוללת: תכנון, פרטי נגרות, סקיצות, בחירת חומרי גלם ועד רשימת נותני השירות וספקים רלוונטיים.

רק אחרי שעשיתי את השינויים הקטנים בבית, אני מבינה עד כמה השירות הזה נדרש.

פגישת ייעוץ ממוקדת חוסכת את הצורך בליווי צמוד (ויקר) של מעצבת פנים, ונותנת תוכנית כתובה ומסודרת לביצוע.

פשוט, קל ומדויק.

אם תרצי שאחרי התוכנית הדס תצא איתך ל"יום רכישה" כשהיא מלווה יד ביד עד לרכישת הפריט הנכון והמתאים, גם זה שירות שהיא נותנת (ומה שהיא לא מספרת זה שאיכשהו היא תמיד מצליחה גם להשיג הנחות משמעותיות).

אני נגועה, בהחלט, ועדיין ממליצה עליה כי חוויתי בעצמי את היכולות שלה, וכדודה אוהבת, אני מרשה לעצמי לפרגן לה בשמחה.

אם את צריכה עיצוב בית, תכנון של חדר או ריהוט או ליווי לרכישת הפריט הנכון, ממליצה לך פשוט להתקשר אליה ולברר אם היא הכתובת הנכונה בשבילך.

ואם תגידי שדודה שלה המליצה עליה, גם תקבלי 10% הנחה.

 

הדס:

נייד 058.7116604

מייל dassigar@gmail.com

איתך, גם בשינויים בבית

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

משנה שם – משנה מזל

אתחיל מהשורה התחתונה: חזרתי לשם נעוריי, ומעתה שם המשפחה שלי הוא: רובינשטיין.   ועכשיו לפוסט:

המטפלת המושלמת

האמת שכבר נכנסתי למיטה והחלטתי לא לכתוב הערב את הפוסט השבועי, בעיקר כי הרגשתי שאני

סימן משמים

השבוע קרו לי כמה דברים מעניינים, וכולם שווים פוסט. אתמקד הפעם באחד מהם. אתחיל מהחלק

אשמה או אחריות?

יש לי לקוחה שבאה על רקע של חרדה חברתית. האמת, שיש לי כמה לקוחות כאלו

יום האישה…

היום ר"ח אדר ב' בדיוק כך שלא נכון שאתעלם ממנו. בעז"ה אתייחס אל החודש הזה

להתחיל ברגל ימין…

"חג ההורים" התחיל בשבוע האחרון, לפחות ברוב ערי הארץ, מלבד הערים שהוטלו תחת סגר. בכל

להיפרד ביחד

שבוע עבר מאז יצאתי עם ההודעה שאני בהליכי גירושים. קיבלתי מאות! מיילים, הודעות, טלפונים, שביקשו

זוגיות מורכבת

השבוע נחגוג את ט"ו באב, חג האהבה. כל שנה מחדש אני מעלה פוסטים בנושא, הן

לראות את השקופות

זו שוב אני, הנודניקית. זו שכותבת מידי פעם לזכור את האלמנות, הגרושות, הרווקות (ואת האלמנים,

לא בא לי

כבר כמעט אחת בלילה, מוצ"ש, ואני מתיישבת לכתוב את הפוסט השבועי. רגע, זה לא שרק

למה אנחנו זוכרים?

דמייני רגע שכל הזכרונות נלקחו ממך. לא הטובים ולא הרעים. גם אלו מאתמול, מלפני שנה

כשהאדמה רועדת

יש פוסטים שאני כותבת והידיים שלי רועדות, הלב דופק והמח שואל שוב: לשלוח? לא לשלוח?

דילוג לתוכן