fbpx

איזה בעסה של יום!!!

התחלתי את היום הזה עקום.
לא ישנתי כל הלילה כי לא הצלחתי להירדם
הילדים התנהגו בבוקר זוועה, רבו על כל שטות ובכו מתי שאפשר
מאמנת הכושר שלי הגיע ולא הבריזה, ואני ממש לא אוהבת לעשות כושר
לאחר מכן הייתי חייבת לצאת למקום ספציפי, שממש לא התאים לי לבוקר הזה, ואיך שאני יוצאת מהבית מעירה לי מישהי על אורך הפאה
טיפסתי את העליה לרכבת הקלה, ועל הקו מישהי צרחה עלי כי היא חשבה שאני חייבת לענות לה מיד למייל ולהתייחס לכל רשימת העניינים שדורשים טיפול, לדעתה, מיידית.

התבאסתי.

ועוד פעם התבאסתי.

ועוד פעם.

ואז החלטתי שאני לא מוכנה להמשיך ככה את היום שלי. אף אחד לא יהרוס לי את היום ואת השבוע ואת החיים, כי הם רק בידיים שלי.
אני בוחרת לחיות הכי טוב שאני יכולה.

והתחלתי בתרגיל שאני מלמדת את הלקוחות שלי ואת התלמידות שלי.
בזכות מה?

בזכות מה הילדים רבו?
בזכות זה שהם ילדים נורמליים, בריאים בגופם ובנפשם, שגדלים ושמחים ורוצים לשמור על המקום שלהם, ושלא ייקחו להם, ושיתנו להם מה שהם רוצים בדיוק כמו שאני רוצה שייתנו לי מה שאני רוצה (ומיד!). איזה יופי שכך!

בזכות מה מאמנת הכושר המדהימה הגיעה? בזכות זה ש…אני הזמנתי אותה! נכון, אני לא אוהבת לעשות כושר אבל אני רוצה לאהוב ואני רוצה לשנות את מה שצריך שינוי והיא, מקסימה שכמותה, מגיעה אפילו שאני משכנעת אותה לוותר.
בזכות ההחלטה וההתמדה שלי אני אגיע למטרה שאני רוצה!
(ובזכות הנחישות שלה)

ובזכות מה טוב שעל אף הקושי שלי לצאת הבוקר אחרי האימון – יצאתי לאן שהייתי צריכה?
בזכות זה שאני לא חייבת ללכת אבל אני רוצה, כי בעוד תקופה אני ארוויח מזה. אמנם כרגע זה נאכס, אבל לפעמים יש דברים שלא כיף לעשות כדי לקבל את מה שכן כיף. אז אני בחרתי ללכת, ואני אלך, בלי להתרגז.

ובזכות מה העירו לי על הפאה?
בזכות זה שיש זרמים שונים, ודעות שונות ו 70 פנים לתורה, וכל אחד והדרך שלו. מותר לה להעיר. זה שלה – לא שלי. וכן, היא העירה כי הפאה שלי יפה. אז בזכות זה היא העירה? שווה.

והטלפון המעצבן?
בזכות אותה גברת הקורס שאני מנחה מוכר תחת גוף רשמי גבוה, מקצועי ואיכותי. יש לזה מחיר, יש לזה פרוצדורה מעייפת ומכבידה, ובזכות זה לתלמידות שלי יש תעודה משתלמת במיוחד.
לא שווה? שווה.

אז בזכות זה שאני מקבלת את כל מה שאני רוצה, גם אם לא הרגע, וגם אם לא תמיד הדרך היא כיפית – התחלתי את הבוקר ככה.
והפסקתי אותו בסביבות 10:00 בבוקר.

הפנים התהפכו. מצב הרוח השתנה.

ואיך המשיך היום?

בגדי קיץ
בלי ג'קטים
טילון! (אל תגלו)
אייס קפה! (תגלו, תגלו)
בגדים תלויים על החבל (במקום במייבש)
מעילים מכובסים ונקיים (סוף סוף יש הזדמנות)
וסדנה מדהימה שהעברתי בשעות הערב עם נשים נפלאות שבאות לגדול, להתקדם ולשנות
ומנחה אחת שמאוהבת בעבודה שלה (בקיץ או בחורף. אין לזה תנאים)

לא חורף. לא קיץ. לא גשם. לא רוח. לא שמש.
מושלם.

 

תעצרו אם היום שלכם לא משהו – כי מגיע לכם חיים טובים. זה בידיים שלכם.
ויאללה, תבחרו שהיום הזה יהיה מעולה!

ושמחר יהיה מעולה.

ושבכל רגע יהיה לכם הכי טוב שאפשר!

איתך, בבחירה לבחור בחיים לטובה

דבורי רובינשטיין (וקשטוק)

מומחית ליצירת שינויים, לטובה

מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי

וצוות המרכז

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ציפרלקס ואקמול

בואו לא ניתמם, ידעתי שהפוסט של שבוע שעבר יעשה הדים ולכן בחרתי לכתוב אותו בכל זאת. אני

משנה שם – משנה מזל

אתחיל מהשורה התחתונה: חזרתי לשם נעוריי, ומעתה שם המשפחה שלי הוא: רובינשטיין.   ועכשיו לפוסט:

יום האישה…

היום ר"ח אדר ב' בדיוק כך שלא נכון שאתעלם ממנו. בעז"ה אתייחס אל החודש הזה

כשהאדמה רועדת – 2

בעקבות הפוסט הקודם קיבלתי מאות תגובות. רובן הגדול והמכריע – תגובות של תודה, של הקלה,

אחרי החגים שמח

בתקופה שהתלבטתי מאד אם להתגרש או לא, למרות שהיה ברור שזה הצעד הנכון, הדבר היחיד

מה נותן לך כח?

מתי לאחרונה מצאת את עצמך פשוט אומרת בקול או בשקט: "די, אין לי כח!" או

מה שווה טיפת מים?

את הפוסט הזה כתבתי ושלחתי לקהילת הנשים שאני מדוורת אליה ב 2015, לפני 8 שנים!

לא ברחת – הצלת!

לפני כשבועיים, ברגע של ספונטניות, הזמנתי את העוקבות שלי ברשת החברתית שאני חברה פעילה בה

למה אנחנו זוכרים?

דמייני רגע שכל הזכרונות נלקחו ממך. לא הטובים ולא הרעים. גם אלו מאתמול, מלפני שנה

אשמה או אחריות?

יש לי לקוחה שבאה על רקע של חרדה חברתית. האמת, שיש לי כמה לקוחות כאלו

דילוג לתוכן