לפני הכל:
טכניקות מהירות מאד להפחתת מתח, חרדה, לחץ וסטרס בתוך שניות להתמודדות בשעת חירום ובזמן התקפי חרדה
המלחמה כאן.
אני מאלו שחיכו לה. חיכו סוף סוף להתמודד עם אויב שנושף לנו בעורף 40 שנים ואם לא נמגר אותו – כמה שהוא כבר הפך למפלצת, הוא יכול לגדול ולהיות מסוכן עוד הרבה יותר.
ומשהו שמתעלמים ממנו – לא נעלם מעצמו אלא גדל.
בדיוק כמו שחשבנו שחמאס מורתע, שהצלחנו להרגיע את העזתים, שהם סוף סוף מתרכזים בלבנות את החיים שלהם, אבל בזמן הזה הם בנו מנהרות ותכננו איך להרוס את החיים שלנו והשקט היה זמני בלבד.
אני מעדיפה תמיד להתמודד עם המציאות ולא לברוח ממנה.
להסתכל לאמת בעיניים.
לא לרמות את עצמינו.
לא להגיד "יהיה בסדר" ולסמוך על הנס או על שום דבר רק כי אני מעדיפה לא להתמודד עם המציאות.
אני מאלו שעומדת מולה בלי לברוח.
ומתמודדת.
האזעקה תפסה אותי כשליוויתי את האמא שלי, שזכיתי לארח אותה אצלי בשבת, בפתח בית הכנסת השכונתי.
הצעתי לה לחזור הביתה, אבל היא אמרה שהיא לא מתכוונת לוותר על תפילת שחרית בבית הכנסת בשבת.
אני הבת שלה, יודעת שחבל על הדיבורים והיא לא תוותר, ולכן נכנסנו לבית הכנסת, ראיתי שהיא מוצאת את מקומה (בכל זאת, זה בית כנסת שהיא לא מכירה), ורצתי מהר הביתה כי הייתה לי עוד אורחת מבוגרת, דודה אהובה, שלא ידעתי אם היא נבהלת מאזעקות או לא.
(הילדים היו אצל אבא שלהם בשבת, חוץ מהבן שהיה כבר בבית הכנסת).
רצתי כל הדרך הביתה, נפש חיה היחידה ברחוב השומם, וכל הדרך אמרתי לעצמי בקול "יש!" "יש!" "יש!" "תודה ה'!".
שמחתי באמת.
חיכיתי לשמוע את מטוסי הקרב חגים מעלינו.
חיכיתי לשמוע את קול האזעקות שמבשרים שאנחנו לא מחכים כמו כבש מובל לטבח.
חיכיתי לדעת שאנחנו פועלים כדי להשמיד את האויבים שלנו.
זו הייתה מוזיקה נהדרת.
כן, אני יודעת שיש כאלו שלא פשוט להם בימים שכאלו. יודעת.
אבל גם יודעת שהם מעדיפים לעצום את העיניים ולא להתמודד, ולא זו הדרך.
אני רק מתפללת בשביל כוחות הביטחון ואנשי הרפואה, שיעמדו במשימה הקשה שלהם ושכולם יעברו בשלום את המלחמה הזו.
וכמובן, על כולנו, אזרחי ישראל, שנשאר בריאים בגוף, בנפש וברכוש.
ושנזכה גם הפעם לנצח את עמלק!
הנה כמה דרכים להתמודדות עם מצב מלחמה, במיוחד עם ילדים:
קודם כל, מותר לכולנו להרגיש הכל:
פחד, בהלה, אימה, כעס, זעם, חוסר אונים, תיסכול, דאגה, מתח, לחץ.
הכל.
אנחנו בני אדם ורגשות הם חלק טבעי ויש להם מקום.
לנו ולילדים שלנו.
משפטים כמו: "אל תפחדי", "הכל בסדר", "תראי שלא יקרה כלום", "אנחנו ננצח", "אין מה לפחד" רק מגבירים פחד.
במקום זה נכון להגיד:
"זה באמת מפחיד. לא נעים לשמוע אזעקות פתאום. אבל זה סימן טוב כי זה אומר שאנחנו נלחמים באויב שחשב שאנחנו מפחדים ממנו ומגלה שאנחנו לא".
"אזעקה זה סימן טוב כי זה אומר שאנחנו יכולים להתגונן מהטילים של האויבים שלנו והם לא מצליחים לפגוע בנו כמו שהם רוצים. בואו נלך למרחב המוגן עד שיהיה שוב בטוח".
"גם אני מפחדת מהקול של האזעקה. זה בסדר לפחד. אף אחד לא רוצה להיות במלחמה. יחד עם זה, אני שמחה שיש לנו מרחב מוגן/שאנחנו יכולים להיות אצל סבתא/שיש ליד הבית שלנו כיפת ברזל…"
"אני רואה שנבהלת מהבום. זה באמת מפחיד. אני כאן איתך ונעבור את זה ביחד עד שנקבל את בשורת הניצחון".
לא לשלול את הרגש שעולה. לתת לו מקום ויחד עם זה להזכיר שיחד איתו יש גם מרחב בטוח פיזי ויש גם אותנו, ההורים, שנמצאים איתכם.
דסי שלי, עוד לא בת 8, אמרה שקשה לה עם זה שמחר אין לימודים כי היא כל כך חיכתה למסיבה. אמרתי לה שהיא ממש צודקת, שזה מאכזב מאד, שאולי ישלימו להם. היא אמרה שאת הממתק שהן צריכות לקבל אפשר להשלים אבל מסיבת תחפושות לא. אמרתי לה שאני לא יודעת מה יחליטו ונשמע שהיא צודקת, ונכון שיש אכזבות בחיים וזו אחת מהן, יחד עם זה, ב"ה שזה מסיבה כל כך שמחה כמו זו שאנחנו סוף סוף נלחמים באויב שלנו וכבר חיסלנו כמה מהמפקדים הכי גדולים שלו.
כלומר, אני נותנת מקום לאכזבה, וגם מראה את הצד החיובי של המצב.
אגב, הלילה, כשהיא לא נרדמה, גם לא במיטה שלי, ישבתי איתה ביחד במיטה והסברתי לה שחמינאי, אותו ישראל חיסלה היום, הוא כמו המן הרשע שהיהודים תלו על העץ, ויחד עם חמינאי הרגנו עוד מפקדים בכירים, בדיוק כמו שתלינו את עשרת בניו של המן.
זה עזר לה לראות את התמונה המלאה.
את השיחה הקצרה הזו הסרטתי (ברשותה) והעליתי לגוגל דרייב. ההסרטה לא חדה אבל שומעים היטב. העליתי אותה יחד עם הסרטונים שמדגימים את הכלים להפחתת חרדה כאן
זו עוד דרך לתווך את המציאות כפי שהיא מבלי להגביר חרדה ועם הרבה תקווה ותחושת ביטחון.
ועוד כמה טיפים להתנהלות עם הילדים בעת מלחמה:
–אל תשקרו לילדים. הם מריחים שקר ומהר מאד הם גם יגלו אותו ולא יסמכו עליכם.
שתפו אותם רק במה שצריך ובלי מידע מיותר, הימנעו מלהראות להם תמונות או סרטונים של המלחמה.
– אל תדליקו חדשות בשום צורה ואופן ושימרו על מקסימום רוגע. כן, אני יודעת שאתם סקרנים, אבל המחיר שתשלמו על הסקרנות הזו גבוהה מכדי שתוכלו לדמיין. ליד הילדים לא מדליקים ולא צופים באף עדכון.
כשאני עם הילדים, אני מידי פעם הולכת לחדר שינה, מסתכלת במחשב בכותרות של אתר חדשות כדי להתעדכן, וזהו.
תזכרו: יש מתח שאין לנו שליטה עליו, כמו העובדה שאין לימודים ויש אזעקות ונשמעים יירוטים וברור לכולם שאנחנו בתוך מלחמה, ויש מתח שאנחנו מכניסים אלינו הביתה, כמו לשמוע חדשות בנוכחות הילדים, או לדבר עם חברה/אמא/אחות על מה שקורה: "מה? הייתה נפילה? איפה, ליד הבית שלכם? אוי! הרוגים? כמה?"
ליד הילדים – מילה לא!!!
– אם יש בחייכם אנשים דרמטיים, שצמודים לחדשות וכל הזמן מעדכנים מה קורה – תתרחקו. המידע הזה לא מוסיף לכם דבר אלא רק מגביר חרדה.
– שמרו על שיגרה ככל האפשר:
זמן קימה בשעה סבירה, לא נשארים בפיג'מה אלא מתלבשים, תפילת שחרית עם הילדים בבית, ארוחת בוקר…
השכבה בשעה הרגילה(!) עם הטקסים הרגילים שכל בית רגיל אליהם.
נ.ב.
התכוונתי להרחיב בנושא אבל לאור פתיחת המלחמה אכתוב בקצרה:
אחרי מאבק משפטי ממושך, יקר וכואב עליו שיתפתי כאן בשנים האחרונות, כולל 3 ערעורים לבית הדין הגדול, אני מצטערת לשתף שהפסדתי והחובות שלא אני עשיתי הושתו עלי, כמו גם החלטות נוספות לרעתי בעניין הרכוש.
יש דין ויש דיין למעלה.
מעתיקה לכאן כמה מילים שכתבתי ברשת ביום ההודעה.
הנה אני שמה את זה כאן:
היום הפסדתי בערעור שהגשתי לבית הדין הגדול.
מאות אלפי שקלים של חובות נשארים לחובתי. חובות שלא אני עשיתי (כל ההוכחות בידיי).
ועוד עשרות אלפי שקלים עלות הגשת שלושת הערעורים.
זה, ככה, כדי להשלים את היום הנורא הזה, שהתחיל גרוע והלך והסלים.
אבל תזכרו את הפוסט הזה.
כי זה הרגע שבו אין יותר גרם של תקווה, ציפייה, או ראיית אמת של אף גורם חיצוני מלבד עצמי.
אתם יודעים מה זה אומר?
אם אתם מכירים אותי – אתם יודעים.
.
.
.
תזכרו את הפוסט הזה.
בית הדין סגר את התיק, אבל פתח בתוכי משהו גדול יותר ממה שהוא סגר.
תודה, אלוקים, שנשארת רק אתה. לפעמים אני צריכה את התזכורת הזו, לא משנה כמה היא כואבת.
השבוע נחגוג את פורים, אמנם אחרת אבל נחגוג, כי הנה, אנחנו זוכים שוב למחות את עמלק לא רק 'בכאילו', בבית הכנסת, אלא באמת.
והנה שוב טכניקות מהירות מאד להפחתת מתח, חרדה, לחץ וסטרס בתוך שניות להתמודדות בשעת חירום ובזמן התקפי חרדה
הורידי בחינם בלחיצה כאן
שיהיה שבוע שמח באמת, בלב.
איתך, גם בזמן מלחמה