fbpx

הודעה חשובה והזמנה ליום פתוח

שבועיים לא כתבתי אליך, אל קהילת הנשים המדהימה שלי. קיבלתי המון פניות במייל של נשים שחיכו עד אמצע הלילה למייל והתאכזבו.

קודם כל, מרגש שיש נשים שלא הולכות לישון לפני שהן קוראות את הפוסט השבועי שלי, מה שמחזק את המחוייבות שלי אליכן.

בעולם יש כמה סוגי אנשים. יש את אלו שפועלים מאחורי הקלעים, אלו שהכל נעשה בשקט, ויש את המוחצנים יותר, שצריכים להיות בקידמת הבמה ומשם הם פועלים ומשפיעים.

העולם צריך את שניהם.

לקח לי הרבה שנים להבין שהקב"ה חנן אותי ביכולת להשפיע ושיש לי את הכח לעשות את זה. וכן, יש גם מי שיקשיב.

במהלך השנים הפסקתי להתבייש בעובדה שאני מאלו שאומרים בקול את מה שיש להם להגיד, שיש להם את האומץ לעמוד בקידמת הבמה גם כשאני לא במיטבי, שיש לי את הרצון להשפיע לטובה ובגדול.

יחד עם זה, לא בכל מחיר.

בשבועיים האחרונים לא יכולתי לכתוב. פעם אחת כי הייתי עמוסה מידי, פעם שניה כי כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי ואז פתחתי קובץ חדש וכתבתי מהתחלה הכל והרגשתי שאני לא כותבת את מה שאני באמת רוצה, ובשעה 4 בבוקר הבנתי שאני לא יכולה להוציא פוסט שאני לא מחוברת אליו.

פרשתי והלכתי לישון.

כי כשאני כותבת, זה תמיד מהלב.

יש כל מיני א.נשים שמבקשים את עזרתי בכתיבה, בתשלום או בחינם, ואומרים לי "לך זה בא בקלות", "נשלף לך".

ובכן, זה לא.

זה כנראה בא יותר בקלות מהרבה אחרים, ועדיין, האחריות הגדולה וההבנה שהמילים שלי נמדדות ונכנסות אל לבבות פתוחים שסומכים עלי – מאלצים אותי לעבור שוב ושוב על הפוסט ולוודא שאני עומדת מאחורי כל מילה ושהיא תיהיה לתועלת.

וכיוון שלא הצלחתי לכתוב פוסט נורמלי, כזה שגם יעביר את התחושות שלי וגם לא יהווה נזק עבורי וגם יבהיר למה וכמה, וגם… מחקתי אותו.

אלא שיותר ויותר נשים כותבות לי ורוצות להבין מה עובר עלי.

ובכן, אני בהליכי גירושים.

יש מי שכבר הבינה בין השורות במהלך השנה האחרונה ויש מי שלא.

זה לא באמת משנה.

בדיוק שנה עברה מאז אירוע קשה מאד שעברתי, שבו הבנתי שאין יותר טעם למשוך משהו שמעולם לא היה.

מאותו רגע פניתי לכמה נשות מקצוע, שכל אחת מתמחה בתחום אחר, כדי לעבד את האירוע הקשה וכדי להבין מה המשמעות של גירושים כשלך 4 ילדים ומטבע הדברים עלייך להתמודד עם תהליך לא פשוט. ויש דברים שהשתיקה יפה להם.

אני רק רוצה לומר שיש בי כאב עצום וצער עמוק על חורבן הבית שלי, ויחד עם זה יש הקלה גדולה ואבן ענקית בתוכי שהולכת ומתגמדת.

קבלת ההחלטה הייתה תקופה נוראית ממש. נעתי בין האפשרויות, שאף אחת מהן לא טובה, וניסיתי לצפות קדימה. נעזרתי באנשי מקצוע מהשורה הראשונה כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות עבור ילדיי ועבורי.

כמו שתמיד אני כותבת לכן: אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים, וגם אני יודעת לפנות לעזרה.

התשובות היו חד משמעיות.

לחתוך. אתמול.

גם עבור הילדים זהו הדבר הנכון ביותר, למרות המשבר הנורא שהם עוברים ועוד יעברו.

 

כרגע אני עמוק בתוך הדיונים ונאבקת על החיים שלי ושל ילדיי.

מרגישה את הקב"ה מוליך, מכוון, מחבק אותי ומראה לי ניצוצות של אור בתוך השחור הסמיך שאני חיה בו כבר יותר מידי זמן.

ממשיכה את השיגרה ככל האפשר, מתמודדת עם כל מה שהתהליך הזה דורש ומתפללת לשליחים טובים שיהיו שם עבורי ועבור ילדיי האהובים.

וכמובן, פועלת על פי החלטות בין הדין בו מתנהל תיק הגירושים שלי ונכונה לי עוד דרך ארוכה.

 

הקליניקה פועלת כסידרה והיא עוגן גדול ומשמעותי בחיי. כשאני נכנסת אליה, אני משאירה את חיי האישיים בחוץ ומתמסרת כולי לקשיים של אחרים. אני עושה את זה בקלות ממש כי אלו השעות בהן אני במיטבי, ללא קשר לקשיים שבחיי. לשמחתי, הלקוחות שסיפרתי להן על התהליך שאני עוברת ציינו שהן הבינו מתוך מה שאני כותבת שקורה משהו גדול בחיים שלי אבל במישור המקצועי לא היה לזה שום זכר.

מה כן השתנה? היקף העבודה השתנה.

לא גנבתי מאף אחד שום דבר, לא לקחתי כלום, לא עשיתי דבר רע, ולכן אני גם לא מתביישת לדבר על זה, לכתוב את זה ולהתפלל לעתיד טוב יותר.

 

לא יודעת מה טומן לי העתיד ואיך התהליך הזה ישפיע על העסק שלי. מה שאני יודעת בוודאות הוא, שיש מישהו למעלה שמנהל את העולם, שידע מה אעבור והוליך אותי במסלול הזה. הוא ורק הוא מחזיק במפתח הפרנסה, ולכן אני לא דואגת כלל וממשיכה את כל מה שטוב בחיים שלי ונותנת להקב"ה להמשיך ולהוביל.

וכמו שכתבתי, כעת אני רגועה יותר, שלמה מאד! ועם הקלה גדולה בלב.

 

כחלק מהשיגרה, גם קורס הכשרת מאמנות בהנחייתי ממשיך לתת כח וכלים לנשים שרוצות לחיות טוב יותר, ולהשפיע טוב על אחרים.

אישית, לולא הכלים שיש לי, שאת הבסיס החשוב להם למדתי בקורס אימון לפני 13 שנים, לא הייתי צולחת את השנים הקשות שעברתי!

 

לפרטים על קורס הכשרת מאמנות, כולל עדויות של בוגרות והרצאה שלי, לחצי כאן

איתך, גם כשאני מתמודדת

דבורי וקשטוק

מומחית ליצירת שינויים, לטובה

מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אלימות נגד נשים

הפוסט הזה קצת חריג ביחס לרוב הפוסטים שלי, והגיע זמנו להיכתב. למרות שמחר נתחיל לחגוג

פשוטה

הפוסט הזה נכתב בחודש אלול תשע"ט את הפוסט הזה אני כותבת כבר כמעט חודשיים. כותבת,

אבא יש רק אחד

שוב מוצ"ש. שוב כותבת לכן אחרי משמרת אצל אבא בבית החולים. קודם כל רוצה לעדכן

מי כאן יותר?

השבוע הבן שלנו, טובי, שימלאו לו השבוע 9, נתקל במודעה בעיתון עם השם שלי והלוגו

יש קונה עולמה

כותבת אליכן מאשדוד, העיר הדרומית החרדית שבה, בימי בין הזמנים, אין לחם וחלב כבר בשעה

השמש והרוח

יש משל אחד שהולך איתי מגיל מאד צעיר. אני תוהה מה גרם לי לזכור אותו

משאב או משאבה

הרבה פעמים אני מתבקשת להתייחס לשאלה: איך זה שפעם לא היו כל כך הרבה טיפולים

שני צדדים למטבע

שנה לא פשוטה עברה עלי, ועל עוד אלפי נשים (וגברים וילדים ונערים ונערות, כמובן) בישראל,

כח עצמי

לפני כשלושה שבועות, בהזדמנות כמעט חד פעמית, הוזמנתי להצטרף לקבוצת חברות שטסה לאיטליה, ארץ חלומותיי.

יש לי בעיית תקשורת

מאז הפוסט שכתבתי על הפרעת תקשורת הגיעו עשרות מיילים שביטאו את הכאב העז של נשים

דילוג לתוכן