מזל טוב לי

ביום שישי הקרוב אציין 41 שנים על האדמה הזאת.

ויום למחרת, בשבת, שנה לקבלת הגט.

אני יושבת מול השורות האלו ולא מצליחה לכתוב עוד דבר.

מידי כמה שניות עולה בי מחשבה, אני כותבת אותה ואז מבינה שזה לא

מה שאני רוצה להעביר הלאה.

אז מה אני רוצה לכתוב לאלפי העוקבות (והעוקבים) שקוראות אותי כל שבוע?

איזה מסר או תובנה יש לי שקשורים ביום ההולדת שלי? אין לי כרגע.

האדם חי על כורחו וימות על כורחו. איך הוא יחיה – תלוי בו,

אבל זה מה שאני כותבת בערך כל שבוע, אז מה חדש?

איזה מסר או תובנה יש לי שקשורים בעובדה שהתגרשתי? יש לי.

ספר שלם. אבל לא בא לי להקדיש את הפוסט הזה לגירושים.

קמתי לקלח את הריצפה ואת עצמי, העמדתי מכונה, העברתי למייבש,

הוצאתי מהמייבש ממה שכבר נמצא שם מיום שישי, הדחתי את כל הכלים, הבית מפוקסס. הילדים ישנים.

בין לבין חוזרת לקובץ הפתוח ומוצאת את עצמי לא יודעת מה לכתוב.

אז אולי אכתוב תודה לכל אלו שליוו אותי במסע המטורף הזה שנקרא: גירושים, (שאני עוד בשיאו, כי מלבד הגט – לא נקבע עדיין שום דבר). הכרת תודה פותחת את הלב.

תודה להורים שלי, שלמרות כל מה שאני מעבירה אותם, הם עדיין איתי,

יד ביד. אוהבים, דואגים, מתקשרים, תומכים, חושבים.

תודה לכמה א.נשים מהמשפחה שלי, שליוו אותי מקרוב ומרחוק.

שהיו שם בעצה, בהקשבה, בעיבוד מחשבה, בבירור כיוון, בנתינה,

בדאגה, במסירות.

תודה לחברות הבודדות שליוו אותי בשנים המורכבות האלו של לפני הגירושים בכלל ובשנה האחרונה בפרט, ומטעמים מובנים אני לא מפרסמת את שמותיהן, אלו שיכולתי להרים אליהן טלפון והן היו שם איתי, בבכי ובצחוק, בנפילות לתהום וברגעים שקמתי מהם, בהתלבטויות, בהרהורים, בערעורים, בכאב, באבל, באובדן, בפחדים, בחלומות.

תודה לעורכת הדין שלי, ששמעה אותי בשעות לא שעות, בוכה, כאובה, עצבנית, מתוסכלת, רותחת מזעם, ועדיין נשארה על הקו. שליוותה ועדיין מלווה יד ביד.

תודה למטפלת שלי, שלא נמאס לה לעודד אותי ושמצליחה לעודד במינון המדויק לי, להשתתף איתי בכאב במינון מדויק, ששמחה איתי בדברים הקטנים והגדולים במינון מדויק, שמאירה לי מה שצריך להאיר, שמתעקשת איפה שצריך להתעקש, שמשחררת איפה שנכון לשחרר ושמוכנה לסבול את הקור של המזגן בשבילי.

תודה למאמנת הכושר שלי, יוטי קורל, שמלווה אותי כ – 8 חודשים במסירות וברגישות נדירים. בזכותה אני מתמידה בדבר הכי קשה שהכנסתי אל חיי.

תודה לצוותים המסורים של בני ובנותיי, שליוו ותמכו בהם בשנה המורכבת הזו, שהשכילו ללכת איתם, כל אחד ואחת בדרך המיוחדת לו.

תודה לציפרלקס שליווה אותי מהימים הקשים והנוראיים כשעולמי חרב עלי והחיים שלי התפרקו לרסיסים. שחיכה לי בכל יום בארון ועזר לי לעבור את השבר הנורא של פירוק הבית. הוא לא לקח את הכאב ואת האבדן, אבל הוא הקהה אותם ואיפשר לי להמשיך לתפקד למרות ועל אף. זה אחד הניסים הגדולים של הדור הזה.

תודה ללקוחות שלי שהמשיכו להגיע, למרות 'התחזיות' שאם אתגרש – אף אחד לא ירצה להגיע לקליניקה שלי, שהרי, אם נכשלתי בנישואיי, באיזה זכות אני מרשה לעצמי לעזור לאחרים?

תודה על האמון, על המילים החמות, ועל הזכות ללוות אתכם במקומות הכי אישיים שלכם. זכות היא לי.

תודה לתלמידות שלי בקורס הכשרת מאמנות המקצועי ובקורסים הדיגיטליים. בזכותכן אני מתרגלת (ת' בפתח) את הכלים שאני מלמדת ועומדת בסטנדרטים אישיים ומקצועיים גבוהים, כי התפקיד מחייב.

תודה לכל האלפים שעוקבות ועוקבים מידי שבוע בדיוורים ובאתר הידברות (ולאלו שקוראים אותי ברשת, אז מידי יום), לאלו שמגיבים, שמודים, שמפדבקים, שמבקרים, ששואלים, שמעודדים. בזכותכם אני מרגישה סיפוק רב שאני הקטנה מצליחה להשפיע, לפעול, לדחוף לשינוי.

תודה לה', ששם אותי במסע הזה. למדתי להגיד תודה על הטוב וגם על מה שנראה רע. אז תודה על שניהם.

תודה על הכוחות והמתנות, תודה על היכולת לכתוב ותודה על אלו שרוצים לקרוא.

תודה על הזכות להיות שליחה לדברים טובים.

תודה על שזכיתי לעסוק בתחום שמדויק לי באופן שמאפשר לי לממש את הפוטנציאל האישי שלי.

תודה שזכיתי לעסוק בתחום שבזכות הכלים שלמדתי בו יש לי בעצמי חיים יותר טובים. מי יודע מה היה אם לא הם.

תודה על הנשיקות הקטנות והגדולות וגם על הכאפות הגדולות, בזכותם אני גדלה.

תודה גם למי שהיה שותף לאסון הזה של פירוק הבית. אני לא תמיד זוכרת שהוא רק שליח (ושגם אני שליחה, לצערי, לסבל שהילדים שלי עוברים), אבל כשאני נזכרת, אני מבינה שהכל היה מתוכנן מלמעלה ושחובה עלי להודות על זה, מתוך תקווה שאזכה גם לראות את הטוב.

זה עדיין לא אומר שאוותר על מה שמגיע לי ושאפסיק להילחם על הצדק והאמת, שתמיד היו נר לרגליי.

תודה לי, על מי שאני, על מה שעברתי, על איך שעברתי, על ההצלחות שלי, על הכישלונות שלי, על המאמצים האינסופיים שלי להיות טובה יותר כאדם, כאמא, כחברה וכאשת מקצוע.

תודה לעצמי על כך שלא איבדתי אמון בטוב שיש ברובינו ושאני ממשיכה לראות את הטוב גם בימים שחורים. תודה על שאני לא מאפשרת לעצמי לשקוע לאורך זמן.

אני עושה את ההכי טוב שאני יכולה בתנאים שיש בחיי באותו הזמן.

תודה לעצמי שאני זוכרת שאני רק בנאדם.

מקווה שלא פספסתי אף אחד.

הלוואי ובשנה הקרובה אוכל לחזור ולממש את החלומות העסקיים והמקצועיים שלי שנעצרו עם השבר הגדול בחיי. מקווה לאגור כח ולהרים אותם. מגיע לי להפיץ את הטוב שלי בענק, ומגיע לכם לקבל אותו.

ואם אפשר, יש לי בקשת יום הולדת:

כדי לרענן את האתר שלי בהמלצות, וגם כדי לקבל כח, אשמח שתספרו לי בכמה מילים איך השפעתי עליכם לטוב.

אם את לקוחה או תלמידה בעבר או בהווה – אשמח לדעת מה הדבר הכי חשוב שקיבלת ממני.

זה יכול להיות מייל, סרטון, הקלטה. מה שמתאים לך.

אם יש אישור לפרסם את הדברים – נא כתבי לי שאת מאשרת ובאיזה שם (אמיתי או בדוי).

כמו כן, מזכירה שקורס הכשרת מאמנות השנתי ייפתח אי"ה אחרי החגים.

הרישום בעיצומו.

הקורס יתקיים בירושלים, ביום שלישי, בין השעות 9:00 ל 13:30

המלצות והרצאה שלי על הקורס ניתן לראות באתר שלי, כאן.

אם את מעוניינת לשמוע פרטים, השאירי שם וטלפון זמין ויועצת לימודים תחזור אליך.

איתך, במזל טוב וגם במזל פחות טוב