הרגע הזה שאת מופתעת…

לא יודעת איך אבל יש אנשים, בדגש על נשים, שאיכשהו מופתעות שפתאום הגיע… חורף, שבת, חג, יומולדת… כל מיני מועדים, אירועים, זמנים שידועים מראש.

מראש!

עם תאריך מסודר וברור.

 

זה יכול לקרות לכמה סוגים של אנשים:

• אלו עם הפרעת קשב ובני דודם (הפרעות כאלו ואחרות שאחד המאפיינים שלהם זה קושי לראות את הרגע הבא, תכנון, ניהול משימות ועוד). להם אל תדאגו – הם יגיעו פיקס לחג רק עם הנשמה ביד, עם הרבה רגשות שליליים (כעס, מצוקה, אכזבה מעצמם ומאחרים, תיסכול ועוד) ועם מחירים כבדים אחרים, כמו בני משפחה ממורמרים.
• אלו עם פוסט טראומה מורכבת – שעשויים להגיע לחג לא מוכנים. להם צריך לדאוג מאד.
• כל השאר הם אלו שעמוסים מידי, מקווים לטוב או בונים שגמדים יטפלו במה שצריך.
  כיון שאני מאלו המאורגנים, שברוב המקרים מוכנים מראש, החלטתי לסייע קצת ולעזור לך להתארגן לראש השנה הקרב ובא (ולאחריו: יום כיפור וחג סוכות).

אני אישה של רשימות.

תנו לי פרוייקט והוא הופך לרשימה: משימות, הוראות, כללים וטבלאות.

 

בשבילך הכנתי כמה רשימות קריטיות לחג שיעשו לך סדר בראש ויאפשרו לך להגיע לחג שפויה.

את הרשימות הכנתי בדפים הכי פשוטים, כדי שתביני שאין צורך בדפים מודפסים, או בכאלו שאפשר לקנות, אלא דפים פשוטים ועט זמינה. זהו.

בכלל, כל מוצאי שבת אני מכינה לו"ז לשבוע הקרוב שתלוי על המקרר (ועוד אחד ביומן פשוט, לא במחשב, שם יש פירוט או הערות שלא מתאים לי שכל בני הבית יהיו שותפים להם, כמו דיון בבית הדין) וכך אני יודעת בכל יום מה מחכה לי.

אפס טעויות. אפס חוגים/תורים/פגישות שהתפספסו.

אפס רגשות שליליים של "איזו דפוקה! איך שכחת??? עד שחיכית לתור/לפגישה הזו? איזה בושות!".

אפס.

כן, אני יודעת. יש אנשים שגם רשימות לא יעזרו להם, וכדאי מאד שייקחו עזרה מקצועית מתאימה שתסייע להם לרכוש מיומנויות מתאימות.

 

בשבילך ממש התיישבתי לכתוב את הרשימות שלי לקראת החג. כלומר, הייתי עושה את זה ממילא אבל פתאום נזכרתי שיש פוסט הערב ובשבוע הבא זה כבר יהיה מאוחר מידי, אז הרשימות שלי לא גמורות. יש לי עוד מה להוסיף, אבל בינתיים, שולחת משהו ראשוני כדוגמה. את, כמובן, תכיני את מה שנכון לך ולבני הבית שלך, בהתאם למנהגים ולרצונות שלך.

 

הרשימות הקבועות שלי הן:

תפריט (כרגע רק כתבתי בכותרות, כמו: דגים, עיקרית + תוספת אבל מאוחר יותר אשב ואחליט אלו דגים ואיזו מנה עיקרית בכל סעודה).

קניות (מה בסופר, כבר השבוע, ומה בערב החג ממש, כמו חלות שחשוב שיהיו טריות).

פירוט הקטגוריות של כל מה שאני מתכוונת להכין: סימני החג הפולניים, סלטים, דגים וכו'.

מתי – רשימה קריטית לעשות רשימה של מה עושים מתי:

אין ספק שהכי כדאי להתארגן מראש ולהכין כל מה שאפשר הרבה קודם ולהקפיא.

אני יודעת על נשים שכבר מילאו מקפיאים, כי עכשיו, שבועיים לפני החג, זה כבר מאוחר!

רשמית, התחלתי בשישי האחרון: הכנתי קרא, אחד מסימני החג, וסלט זיתים מבושל. הם כבר מוכנים במקפיא.

יש דברים שאוכל להכין רק בערב חג ממש, כמו אורז עם פטריות וערמונים בתנור או סלמון בתנור.

יש דברים שאפשר יום לפני, כמו סלטים ללא פירות או ירקות (פטריות מוקפץ…), רטבים לסלטים ועוד.

הוספתי גם תזכורת מה לשים במקרר לפני הסעודה כי הרבה פעמים אני שוכחת, למשל, יין מתוק מוגז שאנחנו מאד מאד אוהבים. לא קר – לא טעים.

רק את רשימת העוגות עוד לא הכנתי, פשוט כי אני חושבת שהשנה אכין פחות מתמיד, מנסיון. 2 עוגות פרווה ועוגת גבינה וזהו. ממילא אין כמעט מתי לאכול אותן.

מקווה שמשהו מכל זה יעזור לך להיכנס לחג ברגל ימין ובשמחה.

 

נ.ב:

אלף:

לא צריך 4 סוגי דגים ו – 4 סוגי מנה עיקרית ו – 4 סוגי מנה אחרונה.

לא. לא צריך!

תכיני 2, מקסימום 3, וארוחה אחת של השאריות.

פגשתי נשים שמכינות סלטים שונים לכל סעודה.

השתגעת?

לא צריך בכל סעודה סלטים אחרים. יש מגוון וכל אחד ייקח מה שבא לו.

בית:

על חד פעמי שמעת? אם לא – זה הזמן לשמוע.

האמת שאני כותבת את זה אבל חייבת להגיד שבאופן אישי אין אצלי חד פעמי.

אחרי שנים רבות של רק חד פעמי – הלב שלי מתרחב עם כלי זכוכית מכף רגל ועד ראש: צלחות, כוסות, כוסיות, סכו"ם. אבל יש לי כלל: בתנאי שאני לא כועסת או מתעצבנת או מקטרת או ממורמרת, ואני זו שמדיחה הכל לבד! וכן, זה לוקח זמן.

בשניה שתיכנס לי תחושה של: "אני עושה הכל לבד!" הזכוכית עפה לארון והחד פעמי יחזור לשולחן.

אף אחד לא אשם שזה חשוב לי, שאני אוהבת את הזכוכיות האלו. והילדים שלי קטנים מידי בשביל שאתן להם להדיח את הכלים.

בקיצור: או שתדאגי לחד פעמי ותצליחי לנשום בחג, או שתסכמי מראש עם מי שצריך (במקרה ויש אפשרות להעזר בבחורות וכדומה) מי מדיחה מה ומתי.

וכן, יש בתים שגם גברים משתתפים בהדחת הכלים.

גימל:

יש לי כלל ברור: אני לא עושה שום דבר נוסף בחג מלבד לחתוך ירקות ופירות לסלטים!

אני פוגשת נשים שבחג מבשלות, מעמידות עוד סיר, מכינות עוד משהו.

אין מצב!

עבדתי מספיק לפני ובחג עצמו אני נחה בין הסעודות ולא מתאמצת יותר ממה שחייבים.

דלת:

אל תשכחי שזכותך להקליל, להכין דברים פשוטים יותר, קלים יותר.

אין מצוה להוציא את הנשמה בשביל שיגידו שאת שפית מהוללה, עקרת בית למופת, אישה משקיענית.

הערך שלך לא אמור להימדד לפי היכולות הקולינריות שלך.

מותר ואפשר להתחשב בעצמך, להבין מה הגבולות שלך, כמה מתאים לך להשקיע במנות כאלו ואחרות והאם שם הפוקוס שלך.

באופן אישי אני בהחלט מתאמצת הרבה יותר לקראת החגים, למרות שהאורחים שלי הם אנשים שיהנו מכל דבר ויחזרו שוב בחג הבא, באחריות. אבל לא יוצאת מדעתי.

יש שנים שאני פנויה יותר או רוצה יותר או יכולה יותר, ויש שנים שפחות.

יש שנים שאני מספיקה להתארגן קודם ויש שנים שלא.

מה שחשוב זה שיהיה נעים לשבת ביחד בשולחן, שתיהיה אווירה טובה ושמחה, ושהאוכל יהיה עוד משהו ולא הדבר הכי חשוב.

 

ועוד מילה על הוצאות וחינוך:

הוצאות שבת וחג אינן נכללות והובטח שהקב"ה יחזיר לנו אותן, יחד עם זה, אני מאמינה בחינוך ובהרגלים נכונים וחושבת שאין שום סיבה להפוך את החג לאירוע שכל כולו מתמקד באוכל.

ובפרעס, שזה, איך אכתוב בעדינות, סוג של חזירות.

כבר ראיתי שולחנות חג שבהם האוכל היה הדבר הכי חשוב: כמה שיותר ראוותני, מטורף, מיוחד, יקר ובומבסטי.

ואחרי הארוחה: פיצוחים, ממתקים, מגשי פירות, אלכוהול…

לא הבנתי, השנייה סיימתם סעודה מושקעת וכבדה, מה זה הפרעס הזה? (זה קורה, אגב, בהמון משפחות בכל סעודת שבת).

זה לא רק עניין של תקציב, זה גם סדרי עדיפויות ועניין של גבולות.

(ואני מכירה את הבתים האלו מבפנים. אל תקנאו בהם. מה שאתם רואים זה לא מה שבאמת קורה!)

ילדים לומדים מה הדבר החשוב להורים שלהם.

הילדים שלי יודעים ומרגישים שאני מכבדת את החג ונותנת לו מקום של כבוד, לא רק מבחינת אוכל, אלא גם מבחינת המשמעות שלו: ימים מיוחדים של המלכת הקב"ה, ימים שכדאי להוסיף עוד תפילה מעבר לרגיל, עוד מצוה, עוד מאמץ רוחני קטן.

וכן, גם אוכל טעים ומיוחד ששמור לשבתות ולחגים בלבד!

כאמא לילדים גרושים, ילדיי עושים שבתות בבתים נוספים עם אבא שלהם. אני לא אכתוב מה הם אומרים ואיזה מסקנות הם מסיקים מבתים אחרים, אבל ילדים יודעים, מרגישים, מבינים ומחליטים את העתיד שלהם כבר בהיותם קטנים.

ב"ה זכיתי שילדיי מגיעים הביתה ויודעים להעריך תוכן, משמעות, קדושה ואווירה, על פני ממתקים, בשרים והילולת אוכל בתירוץ של 'סעודת שבת'.

 

רגע לפני סיום, הדבר הכי חשוב:

מכירה מישהי שאין לה משפחה?

אולי מישהי אלמנה, גרושה, רווקה, גרת צדק, חוזרת בתשובה?

מישהי שמסיבות שונות תיהיה לבד בחג?

המצווה הכי חשובה זה להרים אליה טלפון ולהזמין אותה אליכם או לדאוג לה לסידור הולם ומכבד בחג (מיותר לציין שמדובר גם במישהו. יש גם מישוהים שצריכים שיראו אותם).

העוף הממולא שתשקיעי בו ייעלם בשירותים אחרי יום, אבל אם בזכותך מישהי תיכנס לחג בחיוך – יהיה לך זכויות שיעמדו לך לנצח.

 

מצ"ב תמונות של הרשימות וגם הקרא שכבר מחכה במקפיא.

 

 

מאחלת לך התארגנות שמחה.

 

איתך, גם בהכנות לחג