יש מעט מאד אנשים שאני יכולה להגיד עליהם שבזכותם אני מי שאני. אנשים שפגשו אותי בזמנים הכי קשים שלי, ראו אותי בתחתית של התחתית, והיו שם בשבילי. הראשונה והמשמעותית שבהם היא אחותי הבכורה הניה. בינה לביני מפרידים 20 שנה ו
"הוי דן את כל האדם לכף זכות" – המשנה המוכרת לכולנו, (אבות פרק א') נאמרה, מסתבר, בימים ההם בדיוק בזמן הזה, לאחר נס הניצחון של החשמונאים על היוונים. לפני שאסביר איך ולמה, אני רוצה להתחיל בסיפור אמיתי שהייתי שותפה לו
לך לך. הפעם הראשונה שהתאהבתי בפרשה הזו הייתה בשנה סוערת מאד בחיי, כיתה ט', בעודי בת 14. השיעור: תורה עיון. המורה, שאינני זוכרת את שמה, פירקה את הפסוק הראשון של פרשת לך לך והעלתה 10 שאלות רק על הפסוק הזה.
בארבעת עשורי-חיי יצא לי להתמודד עם אי אלו עניינים כאלו ואחרים. אני לא חושבת שאני היחידה ואני אף בטוחה שיש מי שמתמודדת עם קשיים הרבה הרבה הרבה יותר גדולים ממני. ההבדל הוא רק בכך שאני משתפת על חלקים מהם ורוב
התחלתי את היום הזה עקום. לא ישנתי כל הלילה כי לא הצלחתי להירדם הילדים התנהגו בבוקר זוועה, רבו על כל שטות ובכו מתי שאפשר מאמנת הכושר שלי הגיע ולא הבריזה, ואני ממש לא אוהבת לעשות כושר לאחר מכן הייתי חייבת
יום רביעי, ערב חג השבועות. 8 בבוקר. לאה ואני על קו 947 לכיוון פתח תקוה. יש לנו תור לייעוץ ספציפי שאני מחכה לו כבר כמעט שנה. חיכיתי מאד לתור הזה. הוא משמעותי מאד עבור לאה שלנו ועבורינו. בלילה כבר הכל
קבלי ישירות למייל מאמרים חדשים הצטרפי כאן