הם הגיעו לאבחון. ביחד, ועוד רגע, כל אחד מהם ייכנס לחוד. יצאתי אל הלובי כדי להזמין אותם לחדרי. "מי ראשון?" שאלתי הם היו אדיבים זה לזה וכל אחד הציע שהשני ייכנס. בסוף נכנסה האישה. לצורך הסיפור, נקרא לה: יהודית. (וסליחה,
לפני כשנה וחצי כתבתי פוסט ארוך מדוע הפסקתי להאמין בטיפול זוגי. (ניתן לקרוא את הפוסט כאן באתר) הפוסט יצר הדים רבים והעלה שאלה גדולה משמעותית: האם נכון לפנות לטיפול פרטני בלי הצד השני בקשר? (כי הוא מסרב, כי הוא
על מה אנחנו מקנאים ולמה? האם זה באמת היא, הוא, הכסף שלהם? הבית? הילדים המחונכים? בשבת האחרונה סופר על קורח ועדתו. פרשה מסעירה שמלמדת את כולנו את כוחה ההרסני של הקנאה. לא לחינם נכתב במסכת אבות כי "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין
השבוע דיברתי עם לקוחה בשיחה טלפונית. היא עובדת על הזוגיות שלה ושיתפה אותי ברעיון חדש שהיא נחשפה אליו בהרצאה דיגיטלית של הרב יצחק פנגר. מה התחדש לה? הרב פנגר הסביר שהרעיון של נתינה שמביאה לידי אהבה, זה שהאהבה היא של
מאז הפוסט שכתבתי על הפרעת תקשורת הגיעו עשרות מיילים שביטאו את הכאב העז של נשים שפתאום ירד להן האסימון. פתאום הן הבינו שאולי הן לא הוזות, לא מדמיינות, לא חושבות רע. אלא באמת, הן מרגישות שיש בקשר משהו לא תקין
ט"ו באב מאחורינו אבל כל החיים לפנינו. הפעם אני רוצה להתמקד בתובנה חדשה שאחרי זמן של בחינה אני בוחרת להעביר אותה הלאה. אליך. הפוסט הזה ארוך מאד מאד והוא אפילו לא קצה קצהו של הנושא שהכי חשוב כמעט לכולנו –
קבלי ישירות למייל מאמרים חדשים הצטרפי כאן
