יש מעט מאד אנשים שאני יכולה להגיד עליהם שבזכותם אני מי שאני. אנשים שפגשו אותי בזמנים הכי קשים שלי, ראו אותי בתחתית של התחתית, והיו שם בשבילי. הראשונה והמשמעותית שבהם היא אחותי הבכורה הניה. בינה לביני מפרידים 20 שנה ו
הרבה פעמים אני מתבקשת להתייחס לשאלה: איך זה שפעם לא היו כל כך הרבה טיפולים נפשיים\רגשיים? האם הם לא היו זקוקים או שפשוט לא היה כאלו? ובכן, מחקרים מוכיחים כי מדד האושר בעבר היה… גבוה יותר. כן, מה שקראת. למרות
הם הגיעו לאבחון. ביחד, ועוד רגע, כל אחד מהם ייכנס לחוד. יצאתי אל הלובי כדי להזמין אותם לחדרי. "מי ראשון?" שאלתי הם היו אדיבים זה לזה וכל אחד הציע שהשני ייכנס. בסוף נכנסה האישה. לצורך הסיפור, נקרא לה: יהודית. (וסליחה,
מספר שבועות שלא כתבתי את הפוסט השבועי שלי, ושברתי מסורת של כמה שנים בהם אני כותבת מידי שבוע, או מקסימום, 'מפגרת' בשבועיים-שלוש גג. הרבה דברים קרו בזמן הזה. נכנסתי לעומס משוגע, גם בחיים העסקיים וגם בחיים האישיים. ואם יש משהו
לפני כשנה וחצי כתבתי פוסט ארוך מדוע הפסקתי להאמין בטיפול זוגי. (ניתן לקרוא את הפוסט כאן באתר) הפוסט יצר הדים רבים והעלה שאלה גדולה משמעותית: האם נכון לפנות לטיפול פרטני בלי הצד השני בקשר? (כי הוא מסרב, כי הוא
"הוי דן את כל האדם לכף זכות" – המשנה המוכרת לכולנו, (אבות פרק א') נאמרה, מסתבר, בימים ההם בדיוק בזמן הזה, לאחר נס הניצחון של החשמונאים על היוונים. לפני שאסביר איך ולמה, אני רוצה להתחיל בסיפור אמיתי שהייתי שותפה לו
לך לך. הפעם הראשונה שהתאהבתי בפרשה הזו הייתה בשנה סוערת מאד בחיי, כיתה ט', בעודי בת 14. השיעור: תורה עיון. המורה, שאינני זוכרת את שמה, פירקה את הפסוק הראשון של פרשת לך לך והעלתה 10 שאלות רק על הפסוק הזה.
בארבעת עשורי-חיי יצא לי להתמודד עם אי אלו עניינים כאלו ואחרים. אני לא חושבת שאני היחידה ואני אף בטוחה שיש מי שמתמודדת עם קשיים הרבה הרבה הרבה יותר גדולים ממני. ההבדל הוא רק בכך שאני משתפת על חלקים מהם ורוב
"חג ההורים" התחיל בשבוע האחרון, לפחות ברוב ערי הארץ, מלבד הערים שהוטלו תחת סגר. בכל שנה אני מקפידה להכין לכל ילד וילדה מכתב אהבה ליום הראשון, שבו אני מאחלת לו או לה שנת לימודים שמחה, טובה ומוצלחת. ואף מילה על
בליל שבת, בזמן שולחן השבת, בעלי מספר לי שבפרשת השבוע הזכירו אותי. "נו", שאלתי. "איך בדיוק?" מבינה שהוא כבר הבין דבר מתוך דבר ובנה פירושים על גבי פירושים על איזה מדרש יפה שאני כנראה מאד יאהב. "השפת אמת כותב שעניין
השבוע נחגוג את ט"ו באב, חג האהבה. כל שנה מחדש אני מעלה פוסטים בנושא, הן מהמקום של מציאת הזוגיות והן מהמקום של זוגיות בפועל. כמה שאכתוב בנושא הזה, אני מרגישה שעוד לא כיסיתי 5% ממה שצריך להיאמר ולהגיע לידיעת הציבור.
יום רביעי, ערב חג השבועות. 8 בבוקר. לאה ואני על קו 947 לכיוון פתח תקוה. יש לנו תור לייעוץ ספציפי שאני מחכה לו כבר כמעט שנה. חיכיתי מאד לתור הזה. הוא משמעותי מאד עבור לאה שלנו ועבורינו. בלילה כבר הכל
קבלי ישירות למייל מאמרים חדשים הצטרפי כאן
