fbpx

כלים וכח לזמן מלחמה (חלק שלישי)

בסוף הפוסט מחכה לך הסבר קצר על סרטון קטן שיצרתי עם כלים

פרקטיים להתמודדות עם חרדה, הצפה רגשית ולחץ. מוזמנת לצפות בו כאן.

השבוע גיליתי משהו מאד מאד בסיסי, שפשוט לא שמתי לב אליו.

עד השבוע הזה.

אתחיל קודם כל ביום ראשון האחרון, שהיה בו ראש חודש מר חשוון.

כהרגלי בשנתיים האחרונות, אני משתדלת להתפלל בכל יום תפילת מנחה.

בראש חודש קראתי את המילים של "יעלה ויבוא", שאני אומרת כמצות

אנשים מלומדה ואת תפילת ההלל ולא הפסקתי לבכות.

פתאום שמתי לב למילים שאני אומרת.

המילים קיבלו משמעות אחרת: "וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך,

לפליטה לטובה, לחן ולחסד ולרחמים".

ביום ראשון עוד הסתובבו מחבלים בתוך מדינת ישראל, ירו, רצחו וטבחו.

ואני אומרת הלל: שיר ושבח להקב"ה על כל הטוב שיש לנו, על גדולתו ותפארתו.

איך? איך מגשרים על הפער בין מה שאני אומרת לבין מה שאני רואה ומרגישה?

איך מהללים את בורא עולם, זה שגם נתן באותם מחבלים ארורים את הרעיון, את השנאה ואת היכולת הטכנית לטבוח בנו באופן הכי אכזרי שיש,

כשנכון ליום ראשון היו 1,300 נרצחים וקרוב ל – 200 חטופים?

(מאז המספרים עלו)

עמדתי ובכיתי. פתאום הרגשתי שאין לי הרבה מה לעשות ואיך לעזור לעם שלי, לעם שאני חלק ממנו, אלא רק תפילה עליהם, עלינו.

בלי אמונה בה' שהוא יודע מה שהוא עושה, שהוא מנהל את העולם,

ושלמרות הקושי הנורא בטוח שמה שאנחנו עוברים זה הדבר הנכון –

אין דרך לעבור את הגיהנום הזה.

ביום שני, כשעדיין לא היו גנים ובתי ספר, ישבתי עם דסי שלי,

בת ה 5.5, והקשבנו למרחב הקולי של הגן. ביחד התפללנו את תפילת הבוקר, רצנו סביב 2 כסאות שהעמדנו במרחק לפי מה שהמרפאה בעיסוק הינחתה בטלפון (דסי לומדת בגן שפה), ואז הגיע תורה של הגננת לספר על פרשת השבוע.

והיא מתחילה לשיר "מה ברא ה' ביום הראשון?"

והיא מספרת על החושך והאור, ואיך ה' ברא אותם?

בדיבור.

וביום השני הוא הבדיל בין מים למים, וככה יש ים ושמים.

וכל מה שהוא עשה זה להגיד לחלק מהמים לעלות למעלה ונהיה שמים.

בדיבור.

וככה, כשאני עם דסי על הספה, מקשיבה איתה לסיפורים של הגננת,

חוטפת בום בבטן.

ה' ברא את כל הדבר הענק הזה, שנקרא עולם, בדיבור.

ה' הביא עלינו מלחמה… בדיבור.

קטן עליו.

ברא עולם בדיבור, אז מה זה בשבילו לייצר מלחמה בדיבור?

ואם את כל זה הוא עושה בכזו קלות, הרי הוא יכול בהבל פה להפסיק את המלחמה הזו.

"את קולטת, דבורי?" אני שומעת את עצמי אומרת לעצמי.

"הכל יכול להיפסק בשניה. בדיבור! והרי אנחנו מברכים עשרות פעמים

ביום "שהכל נהיה בדברו". איך לא שמתי לב לזה? הכל, כולל הכל,

נהיה בדברו. אז אולי מה שאני הקטנה יכולה לעשות, זה לשכנע אותו להפעיל את הקסם הזה ולהגיד די למלחמה, די לחללים, די לכאב?

די!"

ופתאום ירדה עלי שלווה כל כך גדולה.

אני רק צריכה לשכנע אותו, שכדאי לו להיטיב עם עם ישראל. שכדאי לו.

"ריבונו של עולם,

תרחם עלינו כאבא שמרחם על ילדיו.

טעינו, חטאנו, פשענו, פילגנו, גזלנו מאחרים את הזכות להתפלל ביום הכי קדוש בשנה, פגענו בתורתך הקדושה, שכחנו אותך, חיללנו את שמך בהרבה דרכים.

אנא, תרחם.

תראה לעולם שאתה יכול הכל. שום דבר לא קשה לך או 'גדול עליך'. בהבל פה אתה יכול להציל את עמ"י ולהוכיח לעולם כולו שיש לנו הגנה צמודה ואישית, שלך.

תראה את הילדים שלך, מושפלים, נטבחים, נרצחים, ילדים שיוצאים לקרב ולא חוזרים, בעלי משפחות שלא יזכו לראות את ילדיהם, מתנדבים שרואים מראות שהעין האנושית לא יכולה לראות…

בבקשה, רק אתה יכול!

בשבילך.

בשבילנו.

תן לנו להוכיח לעולם שאתה אחד, יחיד ומיוחד, שיכול הכל.

שעמ"י ימשיך להיות עמך לנצח, ולא משנה כמה אנחנו קטנים וכמעט לא נספרים בתוך אומות העולם – אנחנו היחידים שנשארנו.

ונישאר.

תציל אותנו, אבא.

תן לנו לומר את ההלל בשמחה ובריקודים.

אנא.

בשבת האחרונה, כשישבתי עם הילדים וכל אחד בתורו סיפר את פרשת השבוע, שאלתי אותם: איך ה' ברא את העולם? כשהם ענו, דיברתי איתם בדיוק את מה שכתבתי פה. שאם ה' רוצה, הוא יכול לעצור הכל. "שהכל נהיה בדברו", הוא פשוט עדיין לא רוצה ואנחנו צריכים לשכנע אותו. אבל זה לא קשה לו. וזה יכול לקרות בכל רגע.

כמה זה מנחם לדעת שהכל יכול להיגמר ברגע?

הרגשתי שחיזקתי את האמונה והביטחון בי ובילדיי.

וכך, לאורך השבוע, בכל יום אני מגלה בתפילת שמונה עשרה עוד ועוד "גילויים" שנאמרו כלאחר יד, בעיניים עצומות, תרתי משמע.

התפילה שלי אחרת.

לא רק משום שתפילת "שמע קולינו" התארכה מאד, אלא משום שלכל מילה ומילה יש משמעות עמוקה יותר.

חבל שרק כך שמתי לב לכך. אולם טוב מאוחר מאף פעם.

ואחרי אמונה, ביטחון ותפילה, יש גם כלים פרקטיים.

השבוע, כשהיו לי כמה דקות פנויות בקליניקה, החלטתי מהרגע להרגע להעלות סרטון בשידור חי בפייסבוק, הרשת החברתית שאני כותבת בה המון, כל יום, (באישור מורה הוראה).

הצילום חשוך ולא מקצועי, ועדיין העדפתי אותו מאשר לא לעשות כלום.

ממליצה בחום רב לצפות בו. 17 דקות בלבד.

יש בו כלים מדהימים שעובדים באופן מיידי על מערכת העצבים, האחראית על תחושות הפחד, החרדה, המתח, הלחץ, הבהלה, הכאב וכו'.

מצ"ב קישור לסרטון. מוזמנת לצפות בו כאן.

ולפני שתשאלו, כמובן שמומלץ וכדאי להעביר את הפוסט הזה לכל מי שהוא יכול להועיל לה, ושיעמוד לזכות עם ישראל, שיישאר מאוחד וקרוב.

איתך באמונה ובביטחון מלא "שהכל נהיה בדברו"

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אשמה או אחריות?

יש לי לקוחה שבאה על רקע של חרדה חברתית. האמת, שיש לי כמה לקוחות כאלו

לא מובן מאליו!

ראש השנה מאחורינו. ערב החג, שלישי בלילה, עקב כל עמ"י בדאגה אחרי 181 טילים בליסטיים

סימן משמים

השבוע קרו לי כמה דברים מעניינים, וכולם שווים פוסט. אתמקד הפעם באחד מהם. אתחיל מהחלק

כשהאדמה רועדת – 2

בעקבות הפוסט הקודם קיבלתי מאות תגובות. רובן הגדול והמכריע – תגובות של תודה, של הקלה,

ציפרלקס ואקמול

בואו לא ניתמם, ידעתי שהפוסט של שבוע שעבר יעשה הדים ולכן בחרתי לכתוב אותו בכל זאת. אני

מועדים לשיגרה

החגים כבר מאחורינו והפוסט הזה אמור היה להישלח מיד בצאתם, אבל בעידן הקורונה, כשהכל משתבש,

שמחות *בלב שמח*

אף פעם לא באמת הבנתי מה זה אומר "שמחות בלב שמח". ברור שאם יש שמחה

אבא יש רק אחד

שוב מוצ"ש. שוב כותבת לכן אחרי משמרת אצל אבא בבית החולים. קודם כל רוצה לעדכן

דילוג לתוכן