fbpx

מהו היסוד הקיומי החשוב לזמננו?

בשבוע האחרון הלכו לעולמם כמה גדולי עולם.

אחד מהם, הוא הרב ד"ר אברהם טברסקי זצ"ל.

כן, גם רב וגם פסיכיאטר מומחה בעל שם עולמי.

רוב הציבור כנראה לא שמע עליו אבל במהלך קריאת חומרים וחיפוש חומר מקצועי ברשת, הגעתי אליו.

יהודי ירא שמים, משתייך למשפחת אדמו"רים מיוחסת מאד, שעבד עם כלל המגזרים והאוכלוסיות ברחבי העולם, כולל עם גויים.

חיבר למעלה מ 80 ספרים מקצועיים בנושאים של פסיכולוגיה, רפואה והלכה.

פסיכיאטר, מומחה להתמכרויות, שדבריו מרתקים והוא הנגיש אותם בצורה פשוטה ובגובה העיניים.

גם אותו ניצחה הקורונה בגיל 91.

לצערי, רק בשנים האחרונות נחשפתי לאישיות היקרה והמיוחדת הזו, נדירה בנוף הטיפולי ובנוף החסידי.

האמת שנחשפתי אליו ממש במקרה, דרך כמה סרטונים שרצו ברשת והעבירו מסרים חזקים בצורה פשוטה, קצרה וקולעת.

ואז בי"א בתשרי תש"פ עיתון משפחה הרים את הכפפה והכתב המוכשר ישראל א' גרובייס ראיין אותו לכתבה גדולה דרכה נחשפתי לייחוסו החסידי ול"אני מאמין" שלו, ונדהמתי. אמרתי לבעלי שאני חולמת להיפגש איתו ויש מצב שלא אספיק.

ולא הספקתי.

במוצאי אותה שבת תלשתי את הכתבה, סימנתי כמה ציטוטי חובה וגנזתי, שיהיה.

והשבוע חזרתי אל הכתוב, אל החיוך, אל הפשטות שלו. ואף פניתי לישראל גרובייס, הכתב, וביקשתי את רשותו לפרסם חלק מהראיון, ובנדיבותו הרבה הוא אישר לי ואף שלח לי את התוכן הרלוונטי, אותו אני אביא בפוסט הזה.

רק לפני מספר שנים הוא עבר מארה"ב, בה חי, ניהל קליניקה מלאה, חיבר את ספריו, הלחין שירים מוכרים, וניהל באופן לא רשמי קהילה, לירושלים, בה זכה להיקבר בהלוויה צנועה על פי הנחיות הקורונה. בהלוויתו, באופן חריג מאד, שרו נושאי המיטה ומלוויו את אחד השירים הכי מפורסמים ביהדות החרדית, כשמעטים יודעים שהוא זה שהלחין: "הושיעה את עצמך". פשוט ישבתי מול הסרטון וצפיתי בו בדמעות.

 

וכך הוא אומר לישראל גרובייס על המעבר מארה"ב לירושלים:

"את כל העניין הזה של יציאה מדירת קבע, (הכתבה הוכנה לכבוד חג הסוכות כשהסוכה נחשבת לדירת ארעי) הוא רואה בסמל ליכולת שלנו להתנתק מהרגלים קבועים ומקבעים. "היכולת לעבור לתנועת נפש שונה. להיגמל מהתפיסות הקדומות שלנו".

משל הלובסטרים, הוא אחד המשלים המפורסמים ביותר של רבי-ד"ר טברסקי. הוא מספר אותו באנגלית, שפתו המקצועית והראשונה שבה הוא אמן הניסוח. "זה התחיל פעם אחת בחדר ההמתנה לרופא", הוא אומר לי בחיוך כובש, "לקחתי לידי מגזין רפואי מקצועי שבו היה מאמר תחת הכותרת 'כיצד לובסטרים גדלים?' כאחד שלא אוכל לובסטרים (סרטני-ים. יא"ג) השאלה הזאת פחות הטרידה אותי. ובכל זאת, הצצתי.

"התיאור שם היה מחכים. מסתבר שהלובסטר גדל בתוך מעטפת קשיחה – משהו שדומה לקונכייה. העניין הוא שאחרי שהלובסטר מתחיל לגדול מעט, הקונכייה נעשית קטנה למידותיו. היא לא מאפשרת לו לצמוח יותר.

"ואז קורה משהו מדהים. הלובסטר חייב להשיל מעליו את הקונכייה הישנה ולהמתין שתצמח לו חדשה. אבל זה שלב מאוד מסוכן. בלי קונכייה – הלובסטר מאוד פגיע. כל טורף יכול להתנכל לו. לכן הוא חייב להתחפר מתחת לסלעים ולהמתין עד שיצמח לו שריון חדש. להתפלל שאף טורף לא ינצל את הרגעים האלו.

"התהליך הזה חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים בחיי הלובסטר. כל פעם שהוא רוצה לגדול, הוא חייב להתחפר למשך תקופה מתחת לסלעים. להתגבר על הפחדים ולהמתין לצמיחה שלו. בלי זה הוא יישאר קטן.

"הדבר הזה, הוא משל נפלא לחיי האדם. לא פעם אנחנו מרגישים לחץ, מצוקה, מרגישים שהעסק מסביב נהיה קטן-עלינו. שאנחנו חייבים לפרוץ ולהתרחב, לצמוח ולגדול. אבל כדי לעשות את זה אנחנו חייבים לצאת מהקונכייה. זה מפחיד, אבל זה מצמיח. אם רק יודעים לנצל את מצב המצוקה, הוא יכול להיות מנוף צמיחה אדיר. רק לא לפחד.

"אולי זה הסוד, לצאת מדירת קבע. לברוח מהקונכייה. לצמוח. לגדול".

הכתבה מפרטת את אילן היוחסין המפואר שלו, שושלת של אדמורי"ם נכבדה, ובכל זאת הוא קיבל אישור מיוחד ללמוד באוניברסיטה את מקצוע הרפואה עד שקיבל את התואר פסיכיאטר, וזאת לא לפני שפנה ל – 3 גדולי עולם לשאול בעצתם והם הינחו אותו בדרך הנכונה שתשמור עליו, גם ללמוד את חכמת הגויים ואומנות הרפואה ויחד עם זה לשמור על טוהר המחשבה והלב.

ואכן, גדולי הדור רבים אהבו אותו, כיבדו אותו מאד והתכתבו איתו בעניינים הלכתיים הקשורים לרפואה.

כמומחה בינלאומי להתמכרויות, שעזר לאלפי אנשים, גויים ויהודים, לצאת מההתמכרויות הוא מדבר על האסון של הסמרטפונים, ועל היצר הרע שנמצא בהם.

באותו ראיון הוא דיבר על האושר, ועל ה"כשיהיה לי…" כאילו אם נשיג את מה שאנחנו חולמות עליו נגיע אל האושר, מה שמתברר כלא נכון בכלל.

אבל אני רוצה להתמקד בדבר הכי חשוב, לדעתו, שכל אחד צריך בימנו אנו. לא תצליחי לנחש.

ביטחון עצמי.

כן, בדיוק זה.

אני תמיד אומרת שאם הייתי צריכה למקד את הקליניקה שלי בנושא אחד בלבד שבגינו מגיעות הכי הרבה לקוחות, ובכן, זה הנושא של הביטחון העצמי.

והנה מה שאמר לישראל גרובייס, ואני מצטטת מהראיון:

"הרב מרבה לדבר ולחזק כל הזמן את הצורך האנושי ב'ביטחון עצמי'. למה זה כל כך חשוב?

"בדור שלנו כשהכל מסביב מפתה וקורץ, כדי לשרוד חייבים ביטחון עצמי. חייבים להכיר את הערך של עצמך. רק כך הנפש בריאה ובטוחה בדרכה".

במבט שטחי, כל העיסוק בביטחון עצמי, מרגיש כמו 'גאווה' מיותרת?

"להפך", מזדעק הרב ודופק על השולחן. הוא מתעקש ללכת בעצמו לחדר השני. להוציא ספר ולהראות לי את דברי ה'רבנו יונה' בתוך ספר הדרשות על התורה, יש קטע שהרב טברסקי הדגיש בעט. "באמת הגאווה אינה אלא מחמת חיסרון שמרגשת הנפש בעצמה, אף על פי שלא יודע האדם לאומרו, מ"מ בחינת הנפש אצולה ממקור עליון, מרגשת בחסרונה, וסבור בעל הגאווה למלאות חסרונו כשיתגאה על אנשים אשר יחשבם פחותים".

"אתה רואה", הוא צועק בחיוך מנצח, "אם לומדים רבנו יונה לא צריכים ללמוד פסיכולוגיה. זאת התורה על רגל אחת. אדם שטוב לו, הוא אדם שנוהג בענווה, הוא אדם שמתמלא בשמחה. הורים ששואלים אותי איך נכון לחנך ילדים, הנה במילה אחת – על קצה השפיץ: תנו להם ביטחון עצמי!"

איך נותנים לילד ביטחון עצמי?

"זאת כבר שאלה ארוכה וגדולה מדי. במילים ספורות: ילד או ילדה שמרגישים אהובים – סתם כך, ללא תנאי, אלא בגלל מי שהם – הם יהיו בטוחים בעצמם. משום שהם מרגישים טוב. הם לא תלויים רק במעשים שלהם. הם אהובים. ואם הם אהובים כנראה שמגיע להם להיות אהובים. התפיסה הזאת תלווה אותם לכל החיים".

זה קצה קצהו של חכמתו המופלאה.

והלוואי ויהיה שליח טוב עבור עמ"י, וימשיך להשפיע עלינו גם מלמעלה.

 

איתך, גם בימים מורכבים אלו

דבורי וקשטוק

מומחית ליצירת שינויים, לטובה

מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פשוטה

הפוסט הזה נכתב בחודש אלול תשע"ט את הפוסט הזה אני כותבת כבר כמעט חודשיים. כותבת,

מי כאן יותר?

השבוע הבן שלנו, טובי, שימלאו לו השבוע 9, נתקל במודעה בעיתון עם השם שלי והלוגו

יש לי בעיית תקשורת

מאז הפוסט שכתבתי על הפרעת תקשורת הגיעו עשרות מיילים שביטאו את הכאב העז של נשים

חיסון נגד קורונה

כידוע, נולדתי במסגרת חרדית, במשפחה חרדית אותנטית, לפי כל הכללים. מכל מיני סיבות שחלקן מובנות

קנאה, על שום מה?

על מה אנחנו מקנאים ולמה? האם זה באמת היא, הוא, הכסף שלהם? הבית? הילדים המחונכים?

דילוג לתוכן