fbpx

מועדים לשיגרה

החגים כבר מאחורינו והפוסט הזה אמור היה להישלח מיד בצאתם, אבל בעידן הקורונה, כשהכל משתבש, אני מרשה לעצמי להפיל עליה הכל, כולל פוסט שהיה כתוב ברובו, אבל, נו, הילדים בבית וזה…

לפחות לא חיכיתי ל"אחרי החגים" הבאים, כמקובל, ושלחתי באיחור של שבוע.

עד לנישואיי השגרה שלי לא הייתה שגרתית. תמיד דאגתי לתבל אותה באירועים דרמטיים וברגעים בלתי נשכחים לטוב ולמוטב.

מאז הפכתי לאמא (הגדול שלנו עוד רגע בן 10) התייצבתי והתאפסתי. השגרה הפכה להיות עוגן בחיי ואני שומרת על סדר יום ברור עבור הילדים שלי וגם עבורי, והדרך שלי ליהנות מהשגרה היא בעזרת העבודה הקסומה שלי, כי בעבודה כזו, כשאני יושבת עם נשים באופן אישי – אין שום דבר שיכול להיות דומה בין אחת לשניה ואין אף פגישה שדומה לקודמת.

אבל בימים אלו של סגר שני, ימי קורונה, השיגרה הפכה למוצר נדיר. כולנו כמעט מתגעגעים אל השיגרה הזו, שכוללת ילדים שהולכים למוסדות החינוך, פניות לעסוק בעיסוקים הרגילים, אפשרות לצאת לקפה עם הבעל או עם חברה, יוצאים לשמחות, מתחבקים, מנשקים (זהירות עם האודם, כן?), וכן, גם מקטרים על השיגרה שלפעמים היא מעייפת ולא כל דבר מהנה בה.

והנה, השיגרה הזו נלקחה מכולנו בבת אחת.

בוודאי לא אפתיע אותך אם אזכיר לך שכדי ליהנות ממשהו – אנחנו צריכים לפעמים שיקחו לנו אותו.

הרי איך היינו מתגעגעות לשגרה אם לא היה משהו שקוטע אותה, כמו חצי שנה של "ימי קורונה"?

איך היינו נהנות מהאפשרות פשוט ללכת ברחוב עם פנים גלויות, בלי חשש לפגוש משטרה או חשש להידבק בקורונה?

איך היינו מעריכות את מה שיש לנו בחיים אם לא היינו מאבדות לפעמים משהו מהם?

ככה אנחנו, מתרגלים מהר מאד לטוב, וכן, גם לרע. ולצערי, הדרך היחידה לראות את כל הטוב שיש לנו זה כשאנחנו מאבדות משהו מהטוב השגרתי הזה.

קחי לדוגמא ציפורן חודרנית, או חור בשן, או גב תפוס. כשאחד מהם קורה (ובכוונה בחרתי בבעיות שגרתיות, שכיחות ויחסית קלות מאד, כאלו שניתן לפתור די מהר ודי בקלות) פתאום אנחנו יוצאות מאיזון, פתאום אנחנו שמות לב שיש לנו בוהן ברגל ועד כמה היא משמעותית עבורינו! פתאום אנחנו מבחינות שיש לנו המון שיניים שעובדות כל יום כל היום וכמה זה קשה כשאי אפשר לאכול בשני הצדדים! פתאום אנחנו מעריכות את היכולת ללכת לעבודה (גם כזו שאנחנו אולי לא אוהבות) רק לא להיות בבידוד!

איזו הקלה זו כשהכאב עובר והגוף חוזר למצבו הקודם? הקלה ענקית.

ומה בסך הכל קרה? כאב קטן במשהו שתמיד נמצא שם ואפילו לא שמנו לב.

כי רק כשנלקח מאיתנו משהו שהיה לנו "ברור" ו"רגיל" אנחנו יודעות להעריך אותו (וגם, לזמן קצר).

מצד אחד, טוב שכך, כי זה מאפשר לנו חיים בטוחים, רגועים, מאוזנים, בלי להתעסק בהישרדות של "מה יקרה לי עוד רגע".

מצד שני, זה פחות טוב כי אנחנו שוכחות לראות את כל הטוב שלנו.

דווקא עכשיו! במיוחד עכשיו, בתקופת משבר עולמית, בואו נראה כמה יש לנו, ויש לנו!

ונכון, בחצי השנה הקרובה כנראה לא נחזור לשיגרה שהייתה לנו עד הקורונה, אז אני מציעה הצעה חדשה:

בואו נראה את המציאות הזו עם הקורונה כמציאות קיימת ונבנה לתקופה הזו שיגרה חדשה, כך שבמקום לשבת ולצפות "לחזור לשיגרה", דבר שמעורר חרדה, תסכול, עצב, כעס והרבה חוסר אונים, כי כרגע הדבר שאנחנו מייחלים לו – לא נמצא בידינו, אני מזמינה את כולנו לקבל את המציאות במקום להתווכח איתה, ולבנות שיגרת קורונה.

זמנית.

עד שהקב"ה יקח אותה, בדיוק כמו שהוא הביא אותה.

אז לכבוד החזרה של כולנו לשיגרה, גם אם היא שיגרת קורונה, אני מזכירה לי וגם לך:

זה הזמן להודות על מה שיש, כל יום, לפחות פעם אחת.

לדבר עם אלוקים ולומר לו תודה על זה שהכל אצלינו בסדר. גם אם ה'בסדר' לא כמו שרצינו שיהיה.

לבקש על שיגרה טובה, רגועה ובריאה.

לשמוח במה שיש.

ולהכיר בכך שאין הכל, וטוב שאין הכל, כי זה מאפשר לנו לראות את מה שכן יש (אם אנחנו בוחרות בכך).

בואו נבחר איך להתמודד עם הקורונה.

 

בדיוק כמו נהג המונית שהסיע אותי הערב.

הנהג, לא צעיר, מזמן אחרי גיל הפנסיה, התקשה במציאת כתובת פשוטה למדי.

הוא: "סליחה, אני חדש בתחום"

אני: "בגלל הקורונה?"

הוא: "כן. אני מדריך תיירים כבר 30 שנה ואין עבודה. עד שאחזור – אני צריך א ביסאלע פרנסה אז הפכתי לנהג מונית"

אני: "כל הכבוד שבמקום להתבכיין על מציאות שלא ניתן כרגע לשנות בחרת להתגמש ולמצוא דרך אחרת להתמודד עם השינוי!"

הוא: "כרגע. אני עוד אחזור להדריך!"

אני: "בטח. בטח. בעז"ה. ועד אז: עבודה נעימה ובריאות טובה. שבוע טוב"

התרגשתי.

כל הכבוד לנו, כל אחד ואחת מאיתנו, על ההתמודדות שלנו בתקופה הזו.

שנזכה לחזור לשיגרה אמיתית ואז… אז כבר נזכור להעריך אותה יותר.

עם החזרה לשיגרה, מציעה לך לנצל את ההזדמנות ולהפוך אותה לשיגרה טובה יותר על ידי תהליך אימון אישי בעזרת בוגרת קורס הכשרת מאמנות שלי במסגרת הסטאז'.

אימון הוא תהליך ממוקד מטרה ומאד מעשי ליצירת שינויים, ובכל פגישה תרגישי חזקה יותר ועם כלים שיאפשרו לך לעשות את השינוי שאת רוצה.

12 מפגשים של שעה, בעלות של 50 ₪ למפגש בלבד, בליווי הדרכה מקצועית.

לאור "שיגרת הקורונה" המפגשים מתקיימים גם בזום ובטלפון.

ניתן לעבור תהליך במגוון רחב של שפות: עברית, אידיש, אנגלית, ספרדית וצרפתית.

כדי שאוכל לחבר אותך לבוגרת המתאימה, לחצי כאן ומלאי את הטופס או השיבי למייל הזה עם הפירוט הבא:

שם מלא, נייד זמין, גיל, עיר מגורים, האם מתאים לך לקיים את התהליך גם בזום או בטלפון ונושא השינוי שאת רוצה.

 

אז… מועדים לשגרה!

חורף בריא ושמח

וחודש טוב ומבורך

 

איתך, בשיגרה ומחוצה לה

דבורי וקשטוק

מומחית ליצירת שינויים, לטובה

מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי

וצוות המרכז 

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כשהאדמה רועדת

יש פוסטים שאני כותבת והידיים שלי רועדות, הלב דופק והמח שואל שוב: לשלוח? לא לשלוח?

המטפלת המושלמת

האמת שכבר נכנסתי למיטה והחלטתי לא לכתוב הערב את הפוסט השבועי, בעיקר כי הרגשתי שאני

לאן הלכו כל השאלות?

ימים מורכבים עוברים עלינו. ימים עם שאלות רבות. אני יכולה "לשחק אותה" כמה שאני רוצה,

יש קונה עולמה

כותבת אליכן מאשדוד, העיר הדרומית החרדית שבה, בימי בין הזמנים, אין לחם וחלב כבר בשעה

החיים קשים ולא רק

הפוסט הקודם שלי,  עם אותה הכותרת, רק בלי התוספת, עורר הדים רבים ותגובות מרתקות. הן

מה נותן לך כח?

מתי לאחרונה מצאת את עצמך פשוט אומרת בקול או בשקט: "די, אין לי כח!" או

להיפרד ביחד

שבוע עבר מאז יצאתי עם ההודעה שאני בהליכי גירושים. קיבלתי מאות! מיילים, הודעות, טלפונים, שביקשו

להתחיל ברגל ימין…

"חג ההורים" התחיל בשבוע האחרון, לפחות ברוב ערי הארץ, מלבד הערים שהוטלו תחת סגר. בכל

בראשית

השבת קראנו את פרשת בראשית. הפרשה שהיא תחילת הכל. הקב"ה ברא את כל העולם ורק

דילוג לתוכן