אני לא משמעותית בתקופה כל כך היסטורית

חכי לסוף הפוסט. הכנתי לך מתנה לימים אלו.

אי אפשר להתחיל לכתוב משהו בימים היסטוריים ומרגשים כאלו בלי להגיד קודם כל תודה לה'.

תודה על החסדים, הגלויים והנסתרים.

תודה על ניסים מופלאים.

 

ניסיתי להסביר לילדים שלי בשבת את הפער ביננו לבין אירן.

בעיר אחת של אירן יש יותר תושבים מכל תושבי מדינת ישראל!!!

אנחנו כמו מקק ליד פיל!

ואנחנו מכסחים אותם אחד לאחד בלי למצמץ.

אפשר בכלל להסביר איך עם קטן כל כך מצליח על מדינה ענקית כל כך?

אז כן, אני רוצה גם לתת מקום לצה"ל, שטייסיו, לוחמיו ומשרתיו עמלים ועושים ימים ולילות בשבילנו, משאירים אישה וילדים, ויוצאים מהבית מבלי לדעת מתי ואיך ואם יחזרו.

לכוחות הביטחון שמסייעים בזמן נפילה של טיל, כמו: כיבוי אש, מגן דוד ומשטרת ישראל.

המתנדבים ששמים נפשם בכפם ללא כל תמורה: מד"א, הצלה, זק"א.

יש לכל אלו חלק גדול ביכולת של המדינה הקטנה הזו לנצח.

וכמובן, ברור לכל אדם מאמין, לא משנה אם הוא שומר מצוות או לא, שבלי השגחה פרטית צמודה של הקב"ה – לא יכולנו להגיע אל הרגע הזה.

 

ובמילה אישית –

יש משהו שהולך איתי מהרגע שהוצאנו את חג שמחת תורה, ב 7.10 לפני שנתיים וחצי, ונחשפנו לעובדה שאנחנו בתוך מלחמה אחרי טבח נורא שנעשה בנו, ועכשיו זה עולה בי שוב בעוצמה.

תקופות של משבר, כאוס, פחד, בהלה, אי וודאות, קושי – הם הזמן הכי מתאים לאשת מקצוע מהתחום שלי להתפרסם, להפיץ חומרים מקצועיים, ליזום פרוייקטים מעוררי השראה ולזכות בפרסום אדיר יחד עם תרומה משמעותית למליוני אנשים בזמן קצר.

בשביל מישהי כמוני, שיש לה ידע מקצועי, נסיון רב ויכולת ורצון להשפיע, זו הזדמנות פז.

ויש לי יכולות.

כמה רעיונות עלו לי מאז ה 7.10…

כמה רשימות עשיתי של דברים שאני יכולה לעשות כדי לנצל את התקופה הזו…

ואף אחד מהם לא יצא אל הפועל.

הבנתי שאני צריכה לבחור.

אני לא יכולה גם וגם.

גם להיות אמא לילדים שהגדול היה אז בן 13.

גם להיות אמא חד הורית במשמורת מלאה שזה עוד תוספת משמעותית כשהכל הכל הכל רק עלי (ותוך כדי מאבקים בבית הדין ועוד כמה עניינים מורכבים שיש בחיים שלי).

גם לפרנס אותנו.

וגם למלא את החלומות שלי להשפיע בענק!

או או.

אין גם וגם.

צריכה לבחור.

 

וראיתי אחרות שעשו דברים פלאים, זומים ווובינרים שעלו אליהן מאות ואלפי נשים, הרצאות חיזוק, פודקאסטים שרצו ברשת עם בני משפחות החטופים ובהמשך עם החטופים והחטופות בעצמם, כלים לחוסן… מה לא.

ואני לא הייתי חלק מזה.

לא אשקר, היו לי רגעים של צביטה קטנה בלב. אבל קטנה מאד כי ידעתי את התשובה:

כולן משלמות מחיר.

מי שיש לה ילדים קטנים – או מקבלת עזרה משמעותית מבעלה או מילדים גדולים, או שהילדים משלמים את המחיר.

ואלו שכבר השיאו את ילדיהן ופנויות יותר – עבדו מסביב לשעון.

 

הייתי רוצה להיכנס גם לדפי ההיסטוריה בהיבט של עשייה משמעותית.

הייתי רוצה להצליח להשפיע יותר.

והחלטתי שהכי חשוב זה להשפיע בתוך הבית שלי.

אני רואה מה קורה כשאני למשל צריכה להוציא את הדיוור הזה, של מוצ"ש והבנות ביקשו להישאר עוד קצת ערות וזה כולל רעש שלא מאפשר לי להתרכז ולכתוב, והייתי בלחץ כי לפני הדיוור הזה אני כותבת ומוציאה את הדיוור של הקבוצה הכלכלית שפתחתי לא מזמן, והלחץ שלי עלה ואיתו העצבים ופתאום אני כבר לא נחמדה ולא סבלנית.

מי חוטף ראשון את חוסר הסבלנות שלי? הילדים שלי.

ובכן, זה? לא!

זה הקו האדום.

אני קודם כל אמא. דמות שילדיי מעריכים ולומדים ממנה הכי הרבה.

נכון, אלו ימים שבוער בי לצעוק לעולם את כל מה שיכול לעזור גם לאחרות להתמודד טוב יותר, ובכל זאת, בחרתי.

הקליניקה לא עובדת. הילדים איתי בבית.

ואני כל כולי בשבילם.

רק כשהם הולכים לישון (ויש גם מתבגרים בבית, שזה כבר לא בשעה 8 בערב) אני מתפנה לעצמי, ואז… אז אני עושה מה שאני חייבת, מחזירה בית לשפיותו, מחליטה מה לבשל למחר ומוציאה מהמקפיא מה שצריך, מעמידה עוד מכונת כביסה, עונה קצת למיילים ולווטספים, ומתחילה להתעדכן בחדשות. קצת. ועושה את מה שאני חייבת בשביל לשמור על העסק.

לא אשקר, תחושת הפספוס של 'מה יכולתי להיות אם לא' קיימת ומהרגע שנפתחה שוב החזית עם אירן היא חזרה ביתר שאת. התחושה הזו פוגשת אותי כל יום, וזה לא נעים לי בכלל.

וזה בסדר.

מותר להרגיש פספוס, אכזבה, לא משמעותית, "מאחור".

זה חלק מהחיים.

הלוואי ולא יגיעו ימים כאלו כשהילדים יגדלו הרבה יותר, ואוכל לממש חלק מהחלומות שלי.

 

בכל זאת, חיפשתי איך כן לסייע, לתרום במשהו, והחלטתי להכניס לתיקייה בגוגל דרייב אותה כבר פתחתי עבורן עם כמה סרטונים שלי בהם אני מלמדת כלים להפחתת מתח וחרדה בתוך שניות, מגוון של סרטונים, שירים וטקסטים שקשורים באופן ישיר לזמן מלחמה: הומור, עצות, הסברים על מה קורה למערכת העצבים שלנו בזמן אזעקה ופחד, כלים מקצועיים, הדרכה להורים ועוד.

במהלך השבוע אמשיך להוסיף עוד ועוד תכנים (לא שלי אלא כאלו שרצים ברשת ואם את לא חשופה לרשת – אין לך דרך אחרת לקבל אותם).

הקפדתי להכניס רק סרטונים צנועים שתוכנם מתאים למגזר החרדי השמור. מקווה שהצלחתי.

אם יש לך תכנים נוספים שיכולים להתאים (בלי שום פרסומת!) מוזמנת לשלוח לי ואעלה בעבור כולן.

את המעט הזה שאני יכולה לתרום, תוכלי לקבל בהרשמה כאן

אם את חסומה, כתבי לי וארשום אותך בעצמי.

 

בימים אלו אני בבית עם הילדים. שומרת על שיגרת מלחמה בטוחה ורגועה ומקווה לתת לילדים שלי זכרונות מהנים מהימים האלו כמו שאני זוכרת מימי מלחמת המפרץ, כשהייתי ילדה בכיתה ג', אבל ללא פחד, בבית שלא היה בו פחד, ועם זכרונות מיוחדים כשפטריוט וטיל נפגשו בשמים מעלינו.

כדי לשמר את התקופה הזו אני כותבת מידי יום יומן מלחמה ומעלה לרשת. מקפידה לתעד במצלמה רגעים בכל יום כדי לשמר אותם, ואולי בסוף המלחמה אהפוך אותם לאלבום דיגיטלי.

כי הכל תלוי בפרשנות שניתן לדברים.

ובאופן בו נטמיע את האירוע.

 

בנוסף, מאז התחילה המלחמה, הכנסתי מיומנות חדשה שהבנות הקטנות ממש אוהבות ולא מוותרות עליה!

בסיום קריאת שמע שעל המיטה אנחנו אומרות ביחד "מזמור לתודה" ואחר כך, בסבב, כל אחת אומרת "תודה לה'" על משהו ועוד סבב ועוד סבב, כולל אני, עד שרשימת התודות מסתיימת לאותו ערב.

התשובות מצחיקות, מרתקות, מחממות את הלב ("תודה על אמא כל כך מקסימה ואוהבת").

באופן אישי אני עושה את זה בכל לילה כבר כמה שנים והפעם שמחה שגם בנותיי מצטרפות למיומנות הזו.

בשבת אמרה לי הקטנה, עוד רגע בת 8, שאזכיר לה בערב, כשתלך לישון, להגיד תודה על…

וזו המטרה, שהרעיון של למצוא דברים להגיד עליהם 'תודה' ישפיע ויחלחל לכל היום שלנו, ולא רק בלילה.

ממליצה בחום.

 

אם עוד לא נרשמת לקבל את הלינק לתיקיית הגוגל דרייב שהכנתי לך עם סרטונים, וטקסטים שמתאימים במיוחד לימים אלו, שכוללים: הומור, עצות, הסברים על מה קורה למערכת העצבים שלנו בזמן אזעקה ופחד וכמובן, כלים מקצועיים להפחתת חרדה ומתח בתוך שניות, זה הזמן להירשם כאן ולקבל הכל בחינם!

 

שנזכור תמיד מה הדבר החשוב יותר בעבורינו, ברגע זה, בתקופה זו, ונממש את שליחותנו האמיתית.

וכמובן, שנזכה לעבור את התקופה הזו בשלום.

 

נ.ב.

אנחנו בעיצומה של מלחמה. מלחמת "שאגת הארי". אני קוראת לה "ניצחון שאגת הארי".

איך אני יודעת שננצח?

כי בעין טבעית, אנושית, ולפי כל התחזיות – אין לאירן שום סיכוי.

תוסיפו את זה שהקב"ה הבטיח שלא ישמיד את עמו – ואנחנו מנצחים.

אז ממליצה גם לך לשנות את המילה מ'מלחמה' ל'ניצחון'.

 

איתך, גם בזמן מלחמה וגם בזמן ניצחון