fbpx

להיפרד ביחד

שבוע עבר מאז יצאתי עם ההודעה שאני בהליכי גירושים.

קיבלתי מאות! מיילים, הודעות, טלפונים, שביקשו לחזק ולעודד, שהאמינו שאם בחרתי בדרך הזו – כנראה שעשיתי כל מה שאפשר כדי למנוע את המהלך הזה.

כמו שתמיד אני כותבת ואומרת: על כל אחד מבני הזוג מוטלת האחריות לעבוד על הקשיים האישיים שלו, על החלק שלו בתוך הקשר, וכששני בני הזוג עובדים ולוקחים חלק – בדרך כלל הבית לא ייחרב.

כשאחד מבני הזוג עושה עבודה, או שיהיה שיפור, או שיהיה גירושים.

עכשיו השאלה, איך מתגרשים.

במהלך השנה האחרונה נפגשתי עם לא מעט זוגות, בנפרד וביחד, שהיו (וחלקם עודם) במצב זוגי מורכב.

הפעם אני רוצה להתייחס לזוג אחד שריגש אותי באופן מיוחד והייתי צריכה להסתיר את הרגשות האישיים שלי מולם.

הם זוג בשנות ה – 35 לחייהם, הורים לילדים. הקשר ביניהם הלך והתרחק משום שהאישה עם כמה קשיים רציניים שמשליכים מאד על הזוגיות. בעלה היה סבלני מאד ולאורך השנים הבין את הקשיים שלה והשתדל לתמוך, עד שנמאס לו.

כשהם הגיעו אלי, הוא כבר היה שלם עם ההחלטה להתגרש, ורק אז אשתו התעוררה.

כשישבתי מולה באבחון האישי, היא הודתה שהיא לא טיפלה בקושי שלה להיות באינטימיות. אינטימיות זה לפעמים רק להיות עם השני, להקשיב לו, להבין אותו, להסתכל לו בעיניים.

היא הודתה שהיא מאד טכנית בזמן שהוא רגשן וזקוק למילים טובות.

היא אמרה שהיא מבינה שהיא לא הייתה נוכחת עבורו ועכשיו היא פה כדי לעשות שינוי.

היא יצאה מהחדר ובעלה נכנס לפגישת האבחון.

הוא היה מאד ברור ולא רצה לשמוע על שום אפשרות אחרת מלבד גירושים. ראיתי את העייפות שלו, הפיזית, הנפשית, הזוגית. הוא כבר היה אחרי כל שלבי האבל אותם עבר במשך השנים לבד, והחלק הכי כואב הוא – שהיא לא ראתה את זה.

"אז למה הגעת היום?" שאלתי אותו.

"כי אני רוצה שיהיה לאמא של הילדים שלי טוב. אני יודע שאם היא תטפל בעצמה היא תיהיה אמא מופלאה. גם ככה היא אמא נהדרת, אבל אני יודעת שהפרידה עשויה לפרק אותה וחשוב לי שהיא תיהיה בליווי אישי שייתן לה כח לעבור את הגירושים בצורה טובה, כשהיא אמא טובה לילדים שלי. טובתה היא טובתי. אני אוהב את הילדים שלי ורוצה בשבילם אמא חזקה נפשית, מתפקדת כרגיל, פנויה אליהם רגשית. אני רוצה לוודא שהיא עוברת את הגירושים בצורה הטובה ביותר גם אם זה אומר שאני אשלם עבור הליווי הזה".

מקווה שהצלחתי להסתיר את ההתרגשות מחד, ואת הקנאה שלי, מאידך.

התרגשות על עצם העובדה שיש בכל זאת כמה בודדים בעולם שמבינים שילדים צריכים אמא בכל מחיר, ושכדאי להשקיע באמא, כי היא זו שתאפשר לילדים להתמודד טוב יותר עם הליך הגירושים.

קנאה על זה שהוא אומר שהיא אמא נהדרת, ושהוא מבין שבהליך גירושים טובת הילדים היא הכי חשובה, שלדאוג לאמא שלהם, זה בעצם לדאוג להם. לילדים שהוא אוהב.

 

אחר כך נכנסו שניהם, כבכל אבחון זוגי.

ישבתי מולם ונאלצתי להסביר לאישה כי הסיבה שבשלה בעלה הגיע כדי לעזור לה לעכל את האמת: הוא עוזב.

היא פרצה בבכי וליבי יצא אליה. לא יכולתי להגיד לה שאני גם בתוך הליך דומה ושהיא זכתה שיש לה בן זוג שמתכוון לוודא שהיא תיהיה בסדר בהליך הזה, שהוא מבטיח לעזור לה, שהוא עדיין חושב שהיא אמא נהדרת ושהוא שמח שהילדים שלו יגדלו בידיים שלה.

כשהם יצאו, נתתי לדמעות שלי לזלוג. ישבתי בקליניקה, נשענתי אחורה, הסתכלתי בתקרה והתפללתי. התפללתי שהוא יחזור בו. שהוא ייתן לה צ'אנס אחרון כי יש להם בסיס טוב והיו להם שנים טובות.

התפללתי שעוד גברים יבינו את מה שהוא מבין.

כל סיפור גירושים הוא יחיד ומיוחד. כל מקרה הוא אינדיבדואלי. כל גבר, כל אישה, כל ילד, עובר את ההליך הזה באופן שונה.

אבל כולם צריכים להרגיש שהם לא לבד, שיש להם קרקע מתחת לרגליים, שיש תקוה לחיים טובים גם אם הם לא 'לפי הספר', שהילדים בידיים טובות בזמן שאחד ההורים לא איתם.

לא כולם זוכים לזה.

רובם אפילו לא יודעים שזו אפשרות.

 

כעת, כשאני נחשפת להמון סיפורי גירושים בעקבות הסיפור האישי שלי, אני יודעת איך לכוון את התפילה שלי, על מה לבקש.

 

ומילה נוספת על כך שאותה אישה לא ראתה את בעלה מתרחק ועובר הליך פנימי ומשמעותי של פרידה.

ישנה בדיחה לא מצחיקה בכלל על גבר שחזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך ומצא את בגדיו זרוקים בכניסה לבנין. הוא רץ את המדרגות וניסה להיכנס לביתו, אך הדלת הייתה נעולה.

הוא דפק עליה בכח וביקש להיכנס. אשתו סרבה.

"לא עשיתי שומדבר!" הוא צעק.

והיא ענתה לו מאחורי הדלת: "זו בדיוק הבעיה, שאתה כבר 30 שנה לא עושה שומדבר בשביל הקשר שלנו. אני לא רוצה אותך יותר"

 

קל מאד להיאבד בסיזיפיות של חיי היומיום.

קל מאד להתרגל לשיגרה של החיים.

קל מאד לא לשים לב שכבן או בת הזוג עוברים תהליכים עמוקים של פרידה כשהם בתוך הקשר, מבלי להבין אפילו שזה התהליך שהם עוברים.

קשה מאד להתעורר ולגלות שאיחרת את ההזדמנות.

קשה עוד יותר לגלות שהיית עיוור\ת כל כך הרבה זמן כשכל הסימנים היו שם.

 

אני כאן כדי להעיר אתכן, העוקבות, הקוראות, (וגם אתכם, הגברים, שקוראים אותי): אל תחכו. שאלו את עצמכן: מה אני יכולה לעשות היום אחרת כדי לשפר את הקשר.

 

לכל אחת ואחת תיהיה תשובה אחרת.

לפחות תייצרו שיח מה השני זקוק ממכם. תתפלאו לגלות שברוב הפעמים זה בכלל לא מה שחשבתם ואולי זו הבעיה שלכם, שאתם משקיעים במקום או בעניין הלא נכון.

 

אל תיהיו הזוג הבא שמתגרש.

 

איתך,

דבורי וקשטוק

מומחית ליצירת שינויים, לטובה

מייסדת ומנכ"ל סוויטש – מרכז מוביל לשינוי

 

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

יש לי בעיית תקשורת

מאז הפוסט שכתבתי על הפרעת תקשורת הגיעו עשרות מיילים שביטאו את הכאב העז של נשים

המטפלת המושלמת

האמת שכבר נכנסתי למיטה והחלטתי לא לכתוב הערב את הפוסט השבועי, בעיקר כי הרגשתי שאני

מי כאן יותר?

השבוע הבן שלנו, טובי, שימלאו לו השבוע 9, נתקל במודעה בעיתון עם השם שלי והלוגו

אבא יש רק אחד

שוב מוצ"ש. שוב כותבת לכן אחרי משמרת אצל אבא בבית החולים. קודם כל רוצה לעדכן

יש קונה עולמה

כותבת אליכן מאשדוד, העיר הדרומית החרדית שבה, בימי בין הזמנים, אין לחם וחלב כבר בשעה

השמש והרוח

יש משל אחד שהולך איתי מגיל מאד צעיר. אני תוהה מה גרם לי לזכור אותו

כשהאדמה רועדת – 2

בעקבות הפוסט הקודם קיבלתי מאות תגובות. רובן הגדול והמכריע – תגובות של תודה, של הקלה,

החיים קשים

כן, החיים קשים קודם כל, תודה על כל התגובות החמות והמעודדות. מצטערת שאין ביכולתי לחזור

כח עצמי

לפני כשלושה שבועות, בהזדמנות כמעט חד פעמית, הוזמנתי להצטרף לקבוצת חברות שטסה לאיטליה, ארץ חלומותיי.

אלימות נגד נשים

הפוסט הזה קצת חריג ביחס לרוב הפוסטים שלי, והגיע זמנו להיכתב. למרות שמחר נתחיל לחגוג

בראשית

השבת קראנו את פרשת בראשית. הפרשה שהיא תחילת הכל. הקב"ה ברא את כל העולם ורק

את רק בנאדם!

קודם כל עדכונים על אבא שלי: השבוע שחררנו את אבא ממחלקת קורונה. התחייבנו על בידוד

דילוג לתוכן