תוצאות חיפוש: הפאדיחה שלי (אם לא לפני פורים, אז מתי?)

פורים לפנינו. הפעם אכתוב את הפוסט השבועי בנקודות. ככה אצליח להכניס את כל מה שחשוב לי להגיד:   פורים – החג הכי שמח בשנה וגם הכי קדוש הערבוב בין השמחה לקודש עשוי לבלבל. חשבתי על כך שאולי מה שהופך אותו

פעם פעם הייתי סתם צינית לגבי החיים. היום אני עדיין צינית, אבל לא סתם. אני פשוט פוגשת את החיים, לא רק שלי, ויודעת שאף אחד ואף אחת לא חי כאן בלה לה לנד. אף אחד! ואף אחת! כן, גם לא

כמידי שבוע אני תוהה מה הכי חשוב לי לכתוב הפעם. לפעמים לא עולה לי אף נושא לראש. לפעמים עולים מידי הרבה נושאים ואני מתקשה לבחור. כך או כך, הפוסט הזה נכתב בראשי הרבה לפני שהתגרשתי רשמית. היה לי ברור שאמשיך לכתוב

אחד הפחדים הכי גדולים שלי, שמתעוררים מידי פעם (לעיתים רחוקות) זה הפחד שיקרה לי משהו כשאהיה לבד, ולא אוכל לעזור לעצמי. זה קרה פעם אחת, כשהייתי גרושה בפעם הראשונה, וקיבלתי התקף חרדה, בשבת, בדירה שכוחת-אל, כשגרתי לבד, לפני למעלה מ

הפעם הפוסט נשלח מאוחר ממש, כי מכונת הכביסה שלי נתקעה ועבדתי עליה עם הדרכה מרחוק במשך זמן ארוך מאד, (אבל לא הצלחתי לפתוח את הפילטר. הוא תקוע. מחר צריך טכנאי) ובנוסף, הקטנה עם חום. שאלו יהיו הבעיות של כולנו.  

אחד בלילה, מוצ"ש. יושבת וחושבת מה לכתוב לקהילה שלי. דווקא שיחת טלפון מלקוחה ותיקה מאד, לשעבר, שסיימתי דקות ספורות לפני שהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה (אל דאגה, ביקשתי שתתקשר בשעה הזו), עזרה לי להחליט. אני כותבת את הפוסט הזה בהתרגשות

הפסיכולוגיה החיובית השתלטה על חיינו, ובגדול, טוב שכך. למי שלא יודעת, הפסיכולוגיה החיובית היא אסכולה שלמה בעולם הפסיכולוגיה שחוקרת את חוזקותיו של האדם במקום את חולשותיו וטוענת כי מיקוד בטוב וב"יש" יגבר על ה"אין" ועל השלילי. במילים פשוטות, הפסיכולוגיה "הרגילה" (ואני

אתחיל מהשורה התחתונה: חזרתי לשם נעוריי, ומעתה שם המשפחה שלי הוא: רובינשטיין.   ועכשיו לפוסט: כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, נושא שינוי שם המשפחה עלה בי פה ושם אבל לא הציק לי. אמרתי לעצמי שכשאגיע לגשר – אחצה אותו. לא היה

אני מוצאת את עצמי הרבה מאד מתעסקת סביב המחשבות על עתידנו, בני האדם. לאן אנחנו הולכים. איך ייראו הדורות אחרינו. ובעיקר בעיקר, איך יראו מערכות היחסים שלנו, ובייחוד, שלהם, של הילדים שלי ושאר בני דורם. יש לי סיבות טובות להתעסק

חנוכה כמעט מאחורינו עבורי זה החנוכה הראשון כגרושה ואם לארבעה אוצרות. עבורם זה חג חנוכה ראשון כילדים להורים גרושים.   אודה בכנות, חששתי מהחג הזה. חששתי להתפרק שוב, מול הנרות. חששתי לגלות על יד הנרות את החושך. חששתי מהפעמים בהם

חנוכה דופק בדלת. חג הניסים, הקלוריות והאור. חג הניסים הכי ניסיים שיש, ולא אחד אלא כל כך הרבה. (וכך גם לעניין הקלוריות, אבל לא בזה עסקינן הפעם) חג מיוחד שמערבב קודש עם חול. בקיצור, יש בו הכל.   "אני זוכרת

בפרשת השבוע כתוב על יעקב שהתכונן לפגישה עם עשיו ב – 3 דרכים: תפילה, דורון ומלחמה. הרבה הרבה לפני שחשבתי על גירושין כעל משהו שאעבור בשנים הקרובות השתמשתי ברעיון הזה עבור לקוחותיי כהיערכות נכונה לקראת עניינים מכריעים שקשורים למערכות יחסים,