תוצאות חיפוש: כי לכל העם בשגגה

מוצאי יום כיפור ועוד שניה, ערב חג הסוכות. אני עוד לא התאוששתי מיום השנה לפריצת השנה הקשה ביותר של מדינת ישראל, 7.10. בשבוע בו כל ערוצי התקשורת למיניהם היו עסוקים בעדויות של אלו שנטבחו, אלו שניצלו, משפחות של השבויים והמשפחות

ראש השנה מאחורינו. ערב החג, שלישי בלילה, עקב כל עמ"י בדאגה אחרי 181 טילים בליסטיים שאירן שלחה אלינו, ובמקום לעמוד על יד הסירים או להכניס עוד עוגה לתנור, עמדנו או ישבנו במקלטים, בממדי"ם, בחדרי המדרגות, שוכבים על הכביש בצד הדרך,

המגזינון הראשון יוצא לדרך. "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" השם "על הדבש ועל העוקץ" (ויש שכיוונו ל"על האומץ") נבחר משום שהוא הוצע על ידי עשרות נשים!!! שהחליטו שהוא תפור עלי, כי יש בו גם וגם, בדיוק מה שאני משתפת. אם

4 ימים מעכשיו, וראש השנה בפתח. אני משאירה את הגדולים והגדולות ממני לדבר על מעלת הימים האלו ועל ההזדמנות המדהימה שיש לנו פעם בשנה, הזדמנות לתקן הכל ולהתחיל מהתחלה. בדיוור הזה אני רוצה להתייחס לדברים "הקטנים" איתם אנחנו יכולים להגיע

שימי לב לסוף המייל: הפתעה השבוע אי"ה ימלאו לי 42 שנים. באופן כללי, וכמו שכבר כתבתי לאורך השנים, אני אף פעם לא עושה עסק מיומולדת. מלבד ההשתדלות שלי להגיע לכותל, לקבר רחל, או רשב"י במירון, ולנצל את היום הגדול לתפילה,

איך התחילה אצלך השנה? מקווה שבטוב. (אצלי, כבר בבוקר, כוס חלב שלמה נשפכה על החצאית החדשה של מלי וכל הריצפה במטבח הפכה לדבק, פסיעות דביקות ושחורות ברחבי הבית. כיף). מקווה, כי יש בשנה הארורה הזו כל כך הרבה משפחות שלא

אני קובעת עם טובי באיזו שעה נפגש בתחנת האוטובוס של קו 402, מירושלים לבני ברק. אחיין שלי מתחתן ואנחנו נערכים לחתונה. הוא מגיע מהמתיבתא (קדם-ישיבה) והבנות ואני מהבית. כולנו לבושים חגיגי. כמו שעון, טובי מתייצב בזמן שקבענו. "אמא, ליד מי

לפני הכל, בואי ניזכר רגע למה (ל' בשווא) מיועדים קיצורי דרך: הם מיועדים לקצר את הדרך למטרה מסוימת. וההסבר, בסוף הפוסט. לא מזמן הגיעה אלי אישה לאבחון. למי שעוד לא יודעת, מאז שפתחתי את המרכז שלי, כבר לא זוכרת כמה

ט"ו באב וגרושה לא ממש הולכים ביחד. כלומר, לא עבור מישהי שבשלב זה גם לא מעוניינת לפתח קשר זוגי, או אפילו קרוב לזה. אפילו לא לשמוע "הצעות". זה לא שזה לא מדגדג לפעמים. זה מדגדג. לפעמים. וזה חסר. לפעמים. אבל

ערב ט' באב, תשפ"ד. אני חושבת שהיו תקופות מאד מסויימות בחיי העם היהודי בהם ייחלו למשיח. נכון, אנחנו מתפללים כל יום שיבוא, ועדיין, בין להגיד לבין לרצות באמת, לחשוב על המילים ולייחל להגשמתן, יש פער מאד גדול. אני חושבת שאנחנו

בימים אלו אני עוברת טיפול אישי. זה לא חדש במובן הזה שלאורך השנים, מגיל 19, אני פונה לעזרה מקצועית בתחומי הטיפול, הייעוץ והאימון. לעיתים מדובר בתהליך ממוקד בנושא מסוים, ולעיתים תהליך של בירור, או ניקוי או מקור לכח וחוסן. אני

לפני פחות מחודש, בשיחה שגרתית, כשאני מעדכנת את אחת מאחיותיי בהתפתחויות האחרונות של כמה עניינים בוערים ולא פשוטים, היא פתאום אומרת: את חייבת לצאת לחופש! "וואו", אמרתי לה. "איך עלתה בדעתך הברקה מדהימה שכזו? לא יאומן שחשבת על דבר מקורי