תוצאות חיפוש: לא צרחתי ככה מעולם

את הפוסט הזה התחלתי לכתוב בשבוע שעבר והחלטתי בסוף שלא, וכתבתי ושלחתי פוסט אחר. אלא שלמעלה משעתיים שאני יושבת ומנסה לכתוב ולא מצליחה. כי מה שאני באמת רוצה לכתוב, אני לא יכולה, מכל מיני סיבות, ולכתוב על דא והא –

אחת המיומנויות הכי חשובות של אנשי מקצוע בתחום הטיפול, האימון והייעוץ הוא העידוד. בלי עידוד – אין דלק להמשיך את המסע של השינוי. עידוד הוא הכח המניע. כדי לעודד תמיד נשים את הפוקוס על הדרך, על התהליך, על המסע, ולא על

ימים עמוסים מאד עוברים עלי. עמוסים בצורה לא שפויה. כל מיני דברים שצריך לטפל בהם, ודיון דחוף של בית הדין שנקבע לראשון הקרוב ב 10:00 בבוקר (דבורה פרידה בת נחמה, שהצדק יצא לאור, ושיהיה סוף לסאגה המשפטית האיומה שנמשכת כבר

אני כותבת אליך בתקופה הזו כל כך הרבה, בראש שלי. לא מצליחה לשבת ולכתוב. עסוקה עם הילדים בבית, ולא מצליחה להביא את עצמי לעשות משהו משמעותי, מלבד המתנה שאכתוב עליה עוד מעט. וזה מתסכל אותי מאד. הרי יכולתי לכתוב על

אני עוברת כשלושה שבועות מאד מאד מאד מורכבים. קורים בהם כל הזמן דברים לא צפויים, וכל מה שאני עושה, או כדי למנוע אותם (מה שעולה בדעתי, כי יש דברים שבכלל לא יכולתי לדמיין שיקרו), או פעולות שאני עושה כדי לטפל

אני זוכרת את הפעם ההיא, באחת ממאות או אלפי הפעמים שעזרתי לאחת מאחיותיי הנשואות עם הילדים, בשנים בהן הייתי נערה ובחורה. הייתה זו שעת צהריים והיא חילקה לילדים את הארוחה. אני זוכרת כמו עכשיו, זה היה חצי שניצל סויה קנוי

בחג הזה עשיתי משהו חריג ממש – יצאתי עם הבנות לאחותי, והשארתי את הבית לבעלה ולילדיה הנשואים שבאו לשהות אצל האדמו"ר. הבן שלי היה אצל אבא שלו. ככה פשוט. הבאתי מה שהתבקשתי להביא (היה טעים!), ארזתי את ילדיי ואת עצמי,

המפנה הראשון לטוב ולמוטב היה בפיסקה האחרונה מהפוסט הקודם, הנה היא שוב: זה היה חודש חשוון. הקטנה שלי הייתה בת שנה וחצי. הגענו לתהום כלכלי הכי גרוע שהיה, מכל הגרועים שהיו לפניו. וזו פעם ראשונה שאיבדתי סופית כל תקווה. הבנתי

בשבוע שעבר שיתפתי על חלקים מסוימים בחיי שלא פתחתי עד כה. התגובות היו מרגשות, והיו גם תגובות ששיתפו על כך שהשיתוף שלי קשה לעיכול. איך? איך יכול להיות? איפה המשפחה שלך? לא ראית שאת נשואה למכור? איך יכול להיות שאף

אני יכולה להצביע על אינספור מהפכות שעברו עלי בחיי, אבל רק כמה מהם היו משמעותיים ומשני חיים. לא כל מהפך בחיים עושה שינוי שאני יכולה להגיד עליו שהוא "משנה חיים", לפחות לא במושגים שאני מכוונת ומדברת עליהם. אני רוצה להסביר

אפשר כבר לברך את ברכת "מועדים לשגרה"? או אולי "מועדות לשגרה?" מקווה שנחתת אחרי חג הפסח. אני לא נחתתי. אני עפה! תקראי עוד מעט איך. הנחיתה הזו מעניינת. פגשתי השבוע לא מעט אנשים במסגרת הקליניקה או בחיים האישיים והיה מעניין

איפה אני תופסת אותך עכשיו? אחרי שהעלית את כל הכלים של פסח לבוידים? אולי הם עוד לא התייבשו ונמצאים הפוכים על מגבות אמבטיה ענקיות על השולחן בסלון (כמו שהיה אצל ההורים שלי)? אולי בכלל חגגת את הפסח במלון, אצל חמותך,