תוצאות חיפוש: אין לי מקום

מי שעוד לא מעודכנת, אז פורים מאחורינו, מה שאומר שפסח לפנינו. כמו כל דבר, גם למילה "פסח" יש קונוטציות שונות, וכל אחד ואחת חווה את התקופה הזו אחרת. הציר נע מאנשים שהם טראומתיים מהלחץ של ההכנות לחג, מהמתח שמא יתגלה

פוסט פורים שמח. או שלא. מסתבר, שהדברים שכתבתי בערב פורים, על כך שיום הפורים הוא יום מורכב עבורי, ולא רק עבורי, מכל כך הרבה סיבות, נגעו בעוד המון נשים שמרגישות כך. והרי מי לא שמח לו בפורים? אין דבר כזה.

עוד שבוע נחגוג כולנו את החג הכי שמח בשנה, חג שכל ילד וילדה מחכים לו בכליון עיניים. אני בוחרת להביא כאן זווית נוספת, אחרת, לחג הזה. לפני כשבועיים, הבת שלי, בת ה 11, עברה חרם בכיתה על ידי בת כיתתה.

היום ר"ח אדר ב' בדיוק כך שלא נכון שאתעלם ממנו. בעז"ה אתייחס אל החודש הזה ואל חג הפורים בפוסטים הבאים. היום אני מבקשת לנצל הזדמנות מעניינת ולכתוב בנושא אחר, שגם הוא יוצא בדיוק… היום! היום, רשמית, זה "יום האישה" בישראל

לפני כשבועיים, ברגע של ספונטניות, הזמנתי את העוקבות שלי ברשת החברתית שאני חברה פעילה בה לפגישת זום ובה כל אחת תוכל לשאול אותי מה שהיא רוצה ובאיזה נושא שהיא רוצה, מקצועי או אישי. ככה, במתנה. השיחה הייתה סגורה, כמובן, ונשלח

הם הגיעו לאבחון זוגי. אבחון זוגי אומר, ששני בני הזוג מגיעים, כל אחד נכנס לאבחון לבד, ואחרי שאני יושבת עם כל אחד בנפרד, אני מזמנת את שניהם ביחד ומציגה להם איך אני רואה את הזוגיות, מאיפה צריך לעבוד והאם נכון

ב"ה שזכיתי, והמשפחה שלי גדלה בשנים האחרונות. גם הילדים גדלו והצורך שלהם במקום גדול יותר לחפצים, לבגדים, לדברים האישיים שלהם – גדל, והיה צורך דחוף להוסיף ארון רציני, להוציא ריהוט שבור או לא יעיל ולערוך שינויים קלים אך משמעותיים, שמכל

בשבת התארחנו, הילדים ואני, אצל אחיינית שלי, בת גילי. בלילה, כשכולם כבר נרדמו, ישבנו לפטפט. כמו תמיד, יש לנו שיחות של בירור פנימי והעמקה (וגם צחוקים, לא לדאוג) ועלו שם הרבה מאד עניינים שחבל שאי אפשר לכתוב מיד בראשי פרקים,

הנס הענק שלי! [פוסט מיוחד לחנוכה, ולא רק] חנוכה. ימים של ניסים. לא סתם ניסים, אלא כאלו שגם מי שממש, אבל ממש, לא רוצה לראות את יד ה', עדיין לא יכול להתכחש לניסים שקרו לעם ישראל בתקופה ההיא, ימי המכבים.

אף פעם לא באמת הבנתי מה זה אומר "שמחות בלב שמח". ברור שאם יש שמחה אז שמחים, לא? ואם שמחים, אז מרגישים שמחה בלב, לא? ובכן, פעמיים "לא". היום אני יודעת מה זה להתכונן לשמחה בלב שיש בו עוד הרבה

בעוד מס' ימים אני זוכה לחגוג לבני סיום מסכת ומעין "בר מצווה". למה, מעין? כי זה לא התאריך של יום ההולדת, אלא ימים ספורים קודם לכן. ביום בו ימלאו לו 13, אבא שלו יחגוג לו בר מצווה בנפרד. אני זוכרת

שבוע רביעי למלחמת חרבות ברזל מתחיל, ואנחנו רק בתחילת המלחמה. מה עוד נשאר להגיד שעוד לא נאמר או נכתב? היו השבוע כמה פעמים שמצאתי את עצמי דומעת מאד (מלבד בתפילה היומית שלי), וזה היה דווקא כשראיתי את עמ"י כמו שלא