fbpx

יום האישה…

היום ר"ח אדר ב' בדיוק כך שלא נכון שאתעלם ממנו. בעז"ה אתייחס אל החודש הזה ואל חג הפורים בפוסטים הבאים.

היום אני מבקשת לנצל הזדמנות מעניינת ולכתוב בנושא אחר, שגם הוא יוצא בדיוק… היום!

היום, רשמית, זה "יום האישה" בישראל ו"יום הנשים הבינלאומי" בעולם.

אם לא ידעת, אז הנה, עכשיו את יודעת.

זהו יום שבו גברברי העולם במצוקה כלכלית ונפשית: הם צריכים להביא מתנה סופר שווה לאישה שלהם, אחרת… תדמיינו את הרע מכל (ולכל אחת, "הרע" מכל" הוא אחר).

יש נשים שעבורן היום הזה חשוב יותר מיום ההולדת שלהן.

 

לצורך כתיבת הפוסט הזה, נכנסתי לויקיפדיה כדי להבין איפה ולמה הוא נולד, ועוד רגע תביני למה בכלל היה לי חשוב לחפש דבר כזה.

ההיסטוריה של היום הזה נטועה עמוק ורחוק בהיסטוריה, אבל השורה התחתונה היא, שהיום הזה נוצר מתוך ההבנה של נשים שהן ראויות לשוויון זכויות ולהכרה בעובדה שהן ראויות להצביע, להתפרנס, וכנראה, בכלל, לנשום.

הגישה היהודית האמיתית אל האישה שונה בתכלית מהגישות של שלל הדתות והאומות, והיא לא מתבטאת בביטויי הערכה ואהבה ביום מסוים בשנה, אלא בכל יום ובכל שעה, ובוודאי לא במלחמה על שוויון מגדרי.

לא הייתי כותבת לכן על היום הזה כלום, אלא שבמסגרת חיפוש של קובץ מסוים הגעתי אל 2 פוסטים שכתבתי ברשת, וחשבתי שהיום, דווקא היום, זו הזדמנות ותירוץ להפיץ אותו אליך, אליכן, נשים יקרות.

 

הנה הפוסט הראשון. השורות הבאות נכתבו ב 9.3.2016:

נ.ב. החברה עליה אני כותבת היא אישה חילונית שמתייחסת אל "יום האישה" ברצינות.

 

אתמול

התקשרה אלי חברה

טובה טובה

מישהי מהעבר

מישהי שהכירה אותי עוד לפני שנהייתי "גדולה וחשובה", כמו שהיא אמרה לי בשיחה הזו

אלא כשהייתי "סתם" אישה

היא התקשרה לברך אותי לכבוד 'יום האישה'

ופתחה ברצף של עידוד, מחמאות וחיזוקים למי שהיא חושבת שאני

ומסתבר שהיא חושבת שאני הכי הכי

וכשמתכוונים לאישה שמגיע לה "שאפו" גדול – מתכוונים אלי

והיא פירטה למה, לדעתה, היא חושבת שיום האישה נועד עבורי

ואיך זה שאני גם אמא של… וגם אישה של…. וגם בעלת עסק וגם אישה שמזיזה הרים וגם… וגם… וגם… וגם..

וגם האישה שהיא הכי אוהבת בעולם

ושהיא הכי מתגעגעת אלי אפילו שהשנים הרחיקו.

לא הייתי בטוחה שהיא מתכוונת אלי

החזקתי את הנייד ביד, בהלם

ובאלם

כי ככה, סתם

התחשק לה לספר לי כמה אני גדולה מהחיים

כמה אני אישה לא רגילה

כמה אני נשמה אמיתית

כמה היא אוהבת

ולא משנה כמה זמן לא דיברנו ולא נפגשנו, ומי יודע מתי נשוב לדבר או להיפגש (הקשר נותק מסיבות מסוימות)

היא עדיין חושבת שאני הכי הכי.

נחנקתי

התרגשתי

ניסיתי להסתלבט קצת

להיות צינית

כדי להגן על עצמי, על השריון שלי

כי, מה? איך זה שפתאום אני נהיית כזו בשקט?

ואיך זה שפתאום הלב שלי נפתח?

ככה קל לקנות אותי?

ומתי מישהו/מישהי אמר/ה לי כאלו דברים או משהו שקרוב לזה?

אז זהו, שלא.

זה היה מלב שאני מכירה מאד

ושלמרות מרחק השנים והימים והשינויים – הוא עדיין קרוב

ולא איכפת לי יום האישה או לא

ולא איכפת לי כמה זה נשמע כמו יום מיותר שעולה הרבה כסף לגברים

באותו הרגע זה היה מילוי מצברים ענק לשנה שלמה עבורי

והרגשה שלא משנה מי אני אהיה

יש מישהי בעולם שבכל מצב אני הכי בשבילה

לה זה לא עלה שקל

והיא עשתה את זה בכיף גדול

ולי זה שווה הון

וזה מזכיר לי כמה כולנו צריכים מילים שהם חיבוקים, ומילוי מצברים בנשמה ושיזכירו לנו מידי פעם כמה אנחנו שווים בזכות מי שאנחנו ולא רק אם אנחנו עומדים בתנאים כאלו ואחרים כדי להיות שווים משהו.

אז אני בעד יום האישה כל יום, בטח אם אני זוכה לכזו שיחה נדירה.

אני מזמינה כל אחת שקוראת אותי, להרים טלפון או לכתוב מייל, לאישה שהיא מעריכה ואוהבת, סתם, כי היא רוצה לשמח אותה, ולפרט למה היא בחרה בה מכולן.

~שנת האישה שמח בשבילי ובשבילך~

 

ואם כבר יום האישה, ובכל העולם מדברים בנושא, להלן פוסט נוסף שכתבתי ב 2017 לכבוד "יום האישה" כמענה לכל הטקסטים שנכתבו ברשת על שוויון מגדרי.

הוא רלוונטי גם היום, בעיקר היום.

למה "בעיקר?"

כי בטקסט יש התייחסות קלה למי שהיה פעם בעלי, והיום כבר לא.

ולמרות זאת, אני בוחרת להשאיר את הפוסט הזה בדיוק ככה ויחד עם זה להבהיר:

גם כשאין גבר בחיי, אני בסדר, ממש ממש בסדר, אפילו למדתי להכין קוגל תפוחי אדמה לפני… חודש! (תצחקו. תצחקו.)

ולהחליף מכסה לאסלה.

ולעשות את הקניות לבית, שאני כ"כ שונאת!

ולהתעסק במשלוח המנות שהוא היה מתעסק בהם בשמחה, ואם אפשר, גם שלוש פעמים בשנה.

אני בסדר גמור.

כי מאז הגירושים אני סוף סוף מפנקת את עצמי בדברים שאני אוהבת, מה שלא יכולתי קודם, ולא משנה כרגע למה, ואני מעדיפה להתפנק מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה (אין שבוע שאני לא קונה משהו טעים שאני ממש אוהבת) ולא פעם בשנה לכבוד "יום האישה".

מאז הגירושים אין מי שיהרוג את האורחים הלא רצויים בבית, אז אני מטפלת בהם בנחישות, ובעיקר, מיד, בלי לצפות שמישהו אחר יעשה את זה והנשמה שלי תצא 200 פעם עד שזה יקרה.

מאז הגירושים אין מי שיכין לי קפה. גם קודם לא היה, למעט מקרים ממש חריגים.

והכי חשוב:

אם פעם בחיי לא הייתי מפונקת (ולא הייתי מפונקת!) אז היום אני… כן!

היום אני לא אכנס למערכת יחסים שלא יהיה שם מישהו שיתאמץ בשבילי, שיחזר אחריי וישקיע בי, לא פעם בשנה ולא עד החתונה (תרגעו, אני לא בעניין של חתונה בזמן הקרוב), אלא תמיד תמיד תמיד. זה ידרוש השקעה גם ממני, אבל זה משהו שעשיתי תמיד ככה שזה ה"רגיל" שלי.

כן, אני לומדת להיות מפונקת.

בשבילי זה לא פשוט בכלל.

בקיצור, נראה לי שהבנתן.

 

לכבוד יום האישה

אני

אישה עצמאית

אסרטיבית

רוב הזמן בטוחה בעצמה

מסתדרת מעולה לבד

מרגישה מצוין עם עצמה

מצהירה בזאת

כי אין, לא היה ולא יהיה

שוויון בין גברים לנשים

לא היה ולא צריך להיות.

אני מאד אוהבת להיות עצמאית

יחד עם זה, מאד מרגישה נשית כשבעלי שולח מקק חצוף לעולם שכולו טוב וגם דואג לסידורי ההלוויה שלו

אני לא צריכה שיקנו לי כלום

יחד עם זה, מאד אוהבת כשבעלי נכנס הביתה עם עוגת נפוליון או מקרונ'ס רק בשבילי

אני מסתדרת ממש טוב לבד

יחד עם זה, מאד אוהבת כשיש עוד מישהו ששם איתי יד בבית, עם הילדים, ובטיפול במשלוחי מנות…

לא צריכה כלום מאף אחד

יחד עם זה, מאד אוהבת כשהוא מבין את הרמז העבה ומכין לי את הקפה לפעמים

אני אוהבת להיות חזקה

וגם אוהבת שיהיה לי גבר חזק בבית

יודעת ויכולה להיות לבד

ובכל זאת מעדיפה בשניים

 

לכבוד יום האישה

אני מצהירה

שאין, לא היה אבל הכרחי שיהיה

שוויון ערך בין גברים לנשים

הכרה בעובדה שלכל אחד מאיתנו יש תפקיד, ולכל מין יש ייעוד בעולם, ואין אחד אמור להיות על חשבון השני ויש מקום לכולם.

כולנו שווים מעצם היותינו בני אדם, בלי קשר למין איתו נולדנו, לעדה שלנו, למגזר שלנו, לתפקיד שלנו, לכמה כסף אנחנו מרווחים בחודש.

ואין שום צורך שיהיה שוויון מגדרי ביננו.

אני מוכנה להמשיך ללדת ושהגבר יתפלל שלוש תפילות ביום, למשל.

לא היה, עדיין אין

וחובה שיהיה לנו

שוויון ערך אחד לשני.

 

על החתום

אישה, שפעם הייתה פמיניסטית

והיום כבר לא

וחושבת שאיזה מזל שיש גם גברים וגם נשים בעולם

ושאין שוויון ביניהם.

 

ורגע לפני שאני שולחת את הפוסט הזה לתפוצה של אלפי נשים, אני מקבלת הודעה ממישהי שעוקבת אחרי התכנים שלי, שאני לא מכירה ושמעולם לא הגיבה לי, ואלו המילים שלה, מילה במילה, מלבד הפרטים המזהים שמחקתי והפיסוק שהוספתי:

שלום דבורי,

רוצה לשתף אותך.

שמי …………….

השבת קראתי ספר והייתה שם שאלה: ציין 5 אנשים שאתה מעריך".

את היית הראשונה שחשבתי עליה. אפרט מדוע:

  1. היכולת שלך להתבונן ולשתף ברבים גם את המקומות הפחות מחמיאים.
  2. להסתכל לפחד בעיניים ולא לתת לו לנהל אותך.
  3. בדיקה מתמדת, החיפוש העצמי, איפה טוב, החיפוש אחר המקום ה"נכון". (לא יודעת אם לכתוב עם/בלי מרכאות…) ובחרת בחיים.
    מאחלת לך, דבורי יקרה, שתמשיכי לעשות חייל, שתמשיכי לעלות מעלה מעלה ולהיות כוכב זורח לעצמך ולאחרים.

חודש טוב עם בשורות טובות

כמה משמח לקבל מילים כאלו, שמחזקות אותי להמשיך ולכתוב אליכן, גם כשקשה לי לפעמים, או לא נח.

 

נ.ב. חשוב:

בל נשכח –

19 נשים שבויות בשבי החמאס, שידועים כחיות אדם שאין בהם טיפת מוסר או חמלה.

19 נשים שמנוצלות בידיהם של אנשים רשעים, אכזריים.

19 נשים שכל חטאן הוא שהן יהודיות שגרות בארץ ישראל.

זה הזמן לעצור רגע ולעשות משהו, אפילו קטן, בשביל להרבות זכויות עבורן, כדי שתחזורנה שלמות בגוף ובנפש אל משפחותיהן: ברכה, פרק תהילים, תפילת שחרית/מנחה/ערבית, צדקה, קבלה טובה.

משהו.

 

איתך, בכל יום, ולא רק ביום ספציפי

שנה חדשה
קורונה
צוות המרכז
פרשת לך לך
פנטזיית ההצלה
מרכז סוויטש

מה את חושבת על הפוסט הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבא יש רק אחד

שוב מוצ"ש. שוב כותבת לכן אחרי משמרת אצל אבא בבית החולים. קודם כל רוצה לעדכן

איזה בעסה של יום!!!

התחלתי את היום הזה עקום. לא ישנתי כל הלילה כי לא הצלחתי להירדם הילדים התנהגו

לאן הלכו כל השאלות?

ימים מורכבים עוברים עלינו. ימים עם שאלות רבות. אני יכולה "לשחק אותה" כמה שאני רוצה,

גזלייטינג

את ציפי, שם בדוי, פגשתי בקליניקה. כשהיא תיאמה איתי את הפגישה, היא הזדהתה בשם אחר

אבא שלי

ימי השבעה עברו. כולנו חזרנו באופן כזה או אחר לשיגרה. שיגרה חדשה. שיגרה שאין בה

סימן משמים

השבוע קרו לי כמה דברים מעניינים, וכולם שווים פוסט. אתמקד הפעם באחד מהם. אתחיל מהחלק

שימי לב

(לפעמים, אם כי נראה לי שתמיד) הדרך היחידה לקבל פרופורציות היא להגיע אל המקום הקשה

דילוג לתוכן