תוצאות חיפוש: לא מובן מאליו בכלל! תודה!

אחד בלילה, מוצ"ש. יושבת וחושבת מה לכתוב לקהילה שלי. דווקא שיחת טלפון מלקוחה ותיקה מאד, לשעבר, שסיימתי דקות ספורות לפני שהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה (אל דאגה, ביקשתי שתתקשר בשעה הזו), עזרה לי להחליט. אני כותבת את הפוסט הזה בהתרגשות

הפסיכולוגיה החיובית השתלטה על חיינו, ובגדול, טוב שכך. למי שלא יודעת, הפסיכולוגיה החיובית היא אסכולה שלמה בעולם הפסיכולוגיה שחוקרת את חוזקותיו של האדם במקום את חולשותיו וטוענת כי מיקוד בטוב וב"יש" יגבר על ה"אין" ועל השלילי. במילים פשוטות, הפסיכולוגיה "הרגילה" (ואני

אתחיל מהשורה התחתונה: חזרתי לשם נעוריי, ומעתה שם המשפחה שלי הוא: רובינשטיין.   ועכשיו לפוסט: כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, נושא שינוי שם המשפחה עלה בי פה ושם אבל לא הציק לי. אמרתי לעצמי שכשאגיע לגשר – אחצה אותו. לא היה

אני מוצאת את עצמי הרבה מאד מתעסקת סביב המחשבות על עתידנו, בני האדם. לאן אנחנו הולכים. איך ייראו הדורות אחרינו. ובעיקר בעיקר, איך יראו מערכות היחסים שלנו, ובייחוד, שלהם, של הילדים שלי ושאר בני דורם. יש לי סיבות טובות להתעסק

חנוכה כמעט מאחורינו עבורי זה החנוכה הראשון כגרושה ואם לארבעה אוצרות. עבורם זה חג חנוכה ראשון כילדים להורים גרושים.   אודה בכנות, חששתי מהחג הזה. חששתי להתפרק שוב, מול הנרות. חששתי לגלות על יד הנרות את החושך. חששתי מהפעמים בהם

חנוכה דופק בדלת. חג הניסים, הקלוריות והאור. חג הניסים הכי ניסיים שיש, ולא אחד אלא כל כך הרבה. (וכך גם לעניין הקלוריות, אבל לא בזה עסקינן הפעם) חג מיוחד שמערבב קודש עם חול. בקיצור, יש בו הכל.   "אני זוכרת

בפרשת השבוע כתוב על יעקב שהתכונן לפגישה עם עשיו ב – 3 דרכים: תפילה, דורון ומלחמה. הרבה הרבה לפני שחשבתי על גירושין כעל משהו שאעבור בשנים הקרובות השתמשתי ברעיון הזה עבור לקוחותיי כהיערכות נכונה לקראת עניינים מכריעים שקשורים למערכות יחסים,

היום אני מבקשת להתייחס לאחד הדברים שאף אחד (עוד) לא כתב עליהם, למרות שהוא קריטי מאד. אני נתקלת בו לא מעט בקליניקה שלי, אבל לא חשבתי אף פעם להתייחס אליו כנושא בפני עצמו. אחרי מספר פגישות עם זוגות בזמן האחרון,

שבוע חדש לפנינו. שבוע שיש בו בחירות חמישיות ושבוע שבו נתחיל להגיד בתפילה "ותן טל ומטר לברכה". הפוסט הפעם הוא לא סיפורי אלא עם כמה עניינים חשובים (עבורי, ומקווה שגם עבורך). כדאי לך לקרוא עד הסוף כי יש בו קישור

בתקופה שהתלבטתי מאד אם להתגרש או לא, למרות שהיה ברור שזה הצעד הנכון, הדבר היחיד שהתקשיתי לדמיין ושגרם לי בכל פעם שחשבתי עליו לשברון לב של ממש היה הסיטואציה בה הבן שלי, עוד רגע בן 12, פותח את דלת הבית

  בהמשך לפוסט משבוע שעבר בפוסט של שבוע שעבר שאלתי את עצמי ואותך כמה שאלות, והנה תזכורת: האם יכולתי לשנות את ה'גזירה' הזו? האם הייתה דרך אחרת בשבילי להתפלל בשנה שעברה כדי להעביר את רוע הגזירה? ואולי, אולי – דווקא השנה

  נכנסנו לחודש אלול. הדגים בים רועדים. הלב שלי מפרפר. בחודש אלול נולדתי, והשנה, לקראת סופו, אחגוג בעזרת ה' יום הולדת עגול (אבל חכו, על זה פוסט נפרד בבוא העת). זה החודש בו אנו זוכים לתקופת חגים עמוסה, מאתגרת, מיוחדת,