היום אני מבקשת להתייחס לאחד הדברים שאף אחד (עוד) לא כתב עליהם, למרות שהוא קריטי מאד. אני נתקלת בו לא מעט בקליניקה שלי, אבל לא חשבתי אף פעם להתייחס אליו כנושא בפני עצמו. אחרי מספר פגישות עם זוגות בזמן האחרון,
שבוע חדש לפנינו. שבוע שיש בו בחירות חמישיות ושבוע שבו נתחיל להגיד בתפילה "ותן טל ומטר לברכה". הפוסט הפעם הוא לא סיפורי אלא עם כמה עניינים חשובים (עבורי, ומקווה שגם עבורך). כדאי לך לקרוא עד הסוף כי יש בו קישור
בתקופה שהתלבטתי מאד אם להתגרש או לא, למרות שהיה ברור שזה הצעד הנכון, הדבר היחיד שהתקשיתי לדמיין ושגרם לי בכל פעם שחשבתי עליו לשברון לב של ממש היה הסיטואציה בה הבן שלי, עוד רגע בן 12, פותח את דלת הבית
בהמשך לפוסט משבוע שעבר בפוסט של שבוע שעבר שאלתי את עצמי ואותך כמה שאלות, והנה תזכורת: האם יכולתי לשנות את ה'גזירה' הזו? האם הייתה דרך אחרת בשבילי להתפלל בשנה שעברה כדי להעביר את רוע הגזירה? ואולי, אולי – דווקא השנה
נכנסנו לחודש אלול. הדגים בים רועדים. הלב שלי מפרפר. בחודש אלול נולדתי, והשנה, לקראת סופו, אחגוג בעזרת ה' יום הולדת עגול (אבל חכו, על זה פוסט נפרד בבוא העת). זה החודש בו אנו זוכים לתקופת חגים עמוסה, מאתגרת, מיוחדת,
(לפעמים, אם כי נראה לי שתמיד) הדרך היחידה לקבל פרופורציות היא להגיע אל המקום הקשה בעצמך ואז לזכור שלא ידעת שיכול להיות גרוע יותר. או לחילופין, לזכור תמיד איך זה הרגיש לך כשהיית במקום ההוא, הקשה, וכמה את לוקחת דברים
יש מעט מאד אנשים שאני יכולה להגיד עליהם שבזכותם אני מי שאני. אנשים שפגשו אותי בזמנים הכי קשים שלי, ראו אותי בתחתית של התחתית, והיו שם בשבילי. הראשונה והמשמעותית שבהם היא אחותי הבכורה הניה. בינה לביני מפרידים 20 שנה ו
את הפוסט הזה אני מבקשת שכל אישה שמפחדת להתגרש "בגלל הילדים" תקרא. כמובן, שאין שום כוונה לגרום למישהי שלא חשבה להתגרש לעשות זאת, כפי שהיו כאלו שטענו כאילו אני 'דוחפת' להתגרש. מי שלא חשבה על גירושים, לא תחשוב על כך
בימים אלו, כשההרשמה לקורס "הכשרת מאמנות" בהנחייתי בעיצומה, עולות לא מעט שאלות (חשובות!). אספתי את כל השאלות שנשאלתי עד כה על הקורס והוספתי עוד כמה שחשוב לי שתדעי והנה הם לפניך, כולל כל מה שאת צריכה לברר לפני שאת נרשמת
בשבועיים האחרונים חזרו על עצמם כמה וכמה מקרים בקליניקה שיש להם מכנה משותף אחד, ואני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי שגם את, או אתה, או אתם, תוכלו להבין סוף סוף מה הקושי שלכם. היא כתבה לי שוב ושוב
השבוע קרו לי כמה דברים מעניינים, וכולם שווים פוסט. אתמקד הפעם באחד מהם. אתחיל מהחלק המרגש: בחודשים האחרונים הורדתי כ 80% מהעבודה. כיוון שאין לי עדיין מזכירה ואני לא פנויה לחפש אותה, אני עובדת עם הלקוחות הקיימים או עם אלו
שבוע עבר. מתחילה להתרגל להיות לבד עם הילדים, כולל כל מה שזה אומר. ומוצאת את עצמי כמו שהרבה שנים לא. במהלך השבוע היה יום אחד מורכב מאד, כאשר אחת הבנות כעסה על משהו ונכנסה להתקף זעם לא פשוט. ניסיתי לגשת
קבלי ישירות למייל מאמרים חדשים הצטרפי כאן
