התחלתי את היום הזה עקום. לא ישנתי כל הלילה כי לא הצלחתי להירדם הילדים התנהגו בבוקר זוועה, רבו על כל שטות ובכו מתי שאפשר מאמנת הכושר שלי הגיע ולא הבריזה, ואני ממש לא אוהבת לעשות כושר לאחר מכן הייתי חייבת
מפני מה נחרב בית שני? מפני שנאת חינם. אפשר לפתוח מילון כדי להביא הגדרה מדויקת למילה שנאה אבל אני חושבת שכולנו יודעות איך היא ושאר חברותיה מרגיש לנו בפנים. חשבתי על הביטוי הזה, שכולנו מדקלמות כבר מהגן, ועל המשמעות שלו.
חשבתי על מה לכתוב הפעם וזה היה מורכב. יש את הנושאים המקצועיים החשובים, אבל לא יכולתי להתעלם גם מענייני השעה, בזמן שנגיף קטן משתולל וגורם לכאוס מוחלט במדינה שהייתה לתפארת בגל הראשון והפכה לגן ילדים מבולבל בגל השני. עודני יושבת
את האמת, תכננתי לכתוב משהו אחר השבוע, אלא שאחרי התגובות שקיבלתי על פרסום הפוסט הזה בפייסבוק (מאות תגובות!), אני מבינה שהוא חשוב ושהוא צריך להגיע לעוד נשים יקרות. אז ערכתי קצת והוספתי מעט והנה, מגישה לכן רגע מרגש במיוחד עבורי
יום רביעי, ערב חג השבועות. 8 בבוקר. לאה ואני על קו 947 לכיוון פתח תקוה. יש לנו תור לייעוץ ספציפי שאני מחכה לו כבר כמעט שנה. חיכיתי מאד לתור הזה. הוא משמעותי מאד עבור לאה שלנו ועבורינו. בלילה כבר הכל
על מה אנחנו מקנאים ולמה? האם זה באמת היא, הוא, הכסף שלהם? הבית? הילדים המחונכים? בשבת האחרונה סופר על קורח ועדתו. פרשה מסעירה שמלמדת את כולנו את כוחה ההרסני של הקנאה. לא לחינם נכתב במסכת אבות כי "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין
השבוע דיברתי עם לקוחה בשיחה טלפונית. היא עובדת על הזוגיות שלה ושיתפה אותי ברעיון חדש שהיא נחשפה אליו בהרצאה דיגיטלית של הרב יצחק פנגר. מה התחדש לה? הרב פנגר הסביר שהרעיון של נתינה שמביאה לידי אהבה, זה שהאהבה היא של
כידוע, נולדתי במסגרת חרדית, במשפחה חרדית אותנטית, לפי כל הכללים. מכל מיני סיבות שחלקן מובנות לי וחלקן לא, לא נשארתי בתלם. המשבר הראשון "הרשמי" היה בכיתה ט', כשהייתי בת 14. הייתי בתחילת ההבנה שעבדו עלי, שיקרו לי. העולם הזה הוא לא
מאז הפוסט שכתבתי על הפרעת תקשורת הגיעו עשרות מיילים שביטאו את הכאב העז של נשים שפתאום ירד להן האסימון. פתאום הן הבינו שאולי הן לא הוזות, לא מדמיינות, לא חושבות רע. אלא באמת, הן מרגישות שיש בקשר משהו לא תקין
השבוע הבן שלנו, טובי, שימלאו לו השבוע 9, נתקל במודעה בעיתון עם השם שלי והלוגו של העסק במודעה של מרכז ההכשרה וההשתלמויות של מכון בית יעקב למורות על קורס אימון יחסים שייפתח אי"ה בעוד שבועיים. לא הייתי בבית, אז הוא
הפוסט הזה נכתב בחודש אלול תשע"ט את הפוסט הזה אני כותבת כבר כמעט חודשיים. כותבת, מוחקת, עוברת לקובץ אחר, חוזרת אליו, מוחקת שוב. מעדכנת. מתקנת. משמיטה… יש לכך הרבה סיבות. הראשונה שבהן היא, שאני בתקופה מאד מאד סוערת מבחינה אישית.
ט"ו באב מאחורינו אבל כל החיים לפנינו. הפעם אני רוצה להתמקד בתובנה חדשה שאחרי זמן של בחינה אני בוחרת להעביר אותה הלאה. אליך. הפוסט הזה ארוך מאד מאד והוא אפילו לא קצה קצהו של הנושא שהכי חשוב כמעט לכולנו –
קבלי ישירות למייל מאמרים חדשים הצטרפי כאן
